לוי נ' אמויאל ואח'

לפניי בקשתו של התובע למחיקת התובענה לפי תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

בהתאם לתקנה אליה הפנה התובע בבקשתו עסקינן בהפסקת תובענה וכך נתייחס לבקשה.

1. התובע הגיש תובענה שעניינה הרכב שרכש מהנתבע 1 ואשר נבדק ע"י הנתבעת 2.

הנתבעים הגישו כתב הגנה והתובענה נקבעה לדיון.

2. לדיון לא התייצב בנו של התובע חרף כך שגם הוא, לשיטת התובע, נכח בפגישות שהתקיימו קודם לרכישת הרכב (לשיטת הנתבע 1 המשא ומתן נוהל רק מול בנו של התובע).

לגופו של עניין חלוקים הצדדים ביניהם ביחס לשאלה המהותית בתיק והאם הרכב עבר תאונה לפני שנמכר לתובע.

3. לאחר שהחלה חקירתו של המומחה מטעם התובע ולנוכח הדברים שנשמעו עד לאותה עת הצעתי לתובע לשקול את המשך ניהול ההליך במסגרת של בית המשפט לתביעות קטנות. התובע ביקש פרק זמן של חודש ימים להודיע על עמדתו ביחס להמשך ההליך.

4. בבקשתו מציין התובע כי מצא שמקומה של התובענה להתברר בבית המשפט השלום ולפיכך הוא מבקש את מחיקתה.

5. הנתבע 1 מתנגד לבקשה ואילו הנתבעת 2 לא הגישה תגובה.

6. בנסיבות שבהן התובע הודיע באופן מפורש כי הוא מעוניין לברר את התובענה במסגרת בית המשפט השלום אין הצדקה למחוק את התובענה ויש להורות על הפסקתה בלבד וזאת בהתאם לתקנה 154 לתקנות.

7. בתגובתו טען הנתבע 1 כי כבר חשף את קו הגנתו וכי התובע מנסה לבצע מקצה שיפורים ביחס למצבו המשפטי "ובכך גונב את דעתו של בית המשפט הנכבד" וטען גם כי התובע פועל בחוסר תום לב הזועק לשמיים. אין צורך בביטויים אלו ודומני כי רצונו של התובע להתעמק מעט יותר בניסיון להוכיח את טענותיו מכפי שעשה עד כה אינו מהווה חוסר תום לב כלל ועיקר.