ת"ק 60927-01-16 הולץ נ' זמיר ואח'

זוהי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכבה של התובעת בתאונה שקרתה ביום 1.7.15 בה היה מעורב רכב הנתבעת 2 שהיה נהוג על ידי הנתבעת 1.

התובעת (שהינה כבדת שמיעה ודיבור והסתייעה באימה), סיפרה בעדותה:

נסענו ברמת השרון, ברחוב, בעלי נהג ואני ישבתי לידו. נסענו, הנהגת השנייה החנתה את הרכב, ובעלי מחפש חנייה. הנוסעת של הנהגת שישבה מימינה, היא בצד שמאל חנתה את הרכב, ליד הבית שלה. אנחנו נוסעים בכביש, אנחנו חיפשנו חנייה, בעלי נהג, ואני ישבתי לידו. מה שקרה, האוטו שלידי, הנוסעת פתחה את הדלת לכיוון הכביש, לתוך הכביש ופגעה בדלת של הרכב שלנו, מכה.

בעלי נהג, הרכב רשום על שמי.

בעלה של התובעת, אף הוא בעל מוגבלות דומה, העיד:

אני נהגתי ברכב, אני בעלה של התובעת. מה שדפנה סיפרה, זה מה שקרה.

אני נסעתי ברכב, עם אשתי. רציתי לחפש חנייה, פתאום הרכב השני נעצר והיא פתחה את הדלת, ואני מיד עצרתי במקום. אני מציג תמונות.

גרסת הנתבעת לתאונה הינה:

אני חניתי, כמו שביהמ"ש רואה, יש מאחורי הרכב שלי חנתה מכונית אחרת, זה מקום שלא חונים בו בד"כ, זה מקום שמניחים בו זבל. לכן, מה שאני חושבת, כשאמרתי לבתי לפתוח את הדלת, לא ראיתי שהם מתקדמים והוא לא רואה שהדלת שלי נפתחת, אי אפשר לראות שדלת נפתחת במצב כזה. בתמונות אני גם מראה, בגלל המכונית שחנתה מאחורי, הוא היה צריך לסטות טיפה לכיוון ימין, ומהצמיג של המכונית שחונה, הוא אח"כ ישר עצמו חזרה לשמאל. הוא טיפה סטה מהנתיב בגלל המכונית שחנתה מאחורי. שהיא לא אמורה לחנות וגם חוסמת את הכביש למשאיות זבל, אח"כ היה אירוע שמשאית זבל לא יכלה. אני מפנה לצמיג. כן נקטתי בזהירות, למזלי בתי לא יצאה, אבל לי לא הייתה ראות וגם לו לא, ולכן לדעתי היה צריך בטח שלא לפנות פנימה כדי ליישר עצמו לתוואי הנסיעה. זה לדעתי הוא היה צריך להיות במהירות 0. בתי פתחה לאט את הדלת, הוא אמר שהיא פתחה את הדלת מהר, בגלל שהוא לא ראה זה היה נראה לו מהר.