ת"ק 60915-01-15 שמעוני נ' עזורי

לפניי בקשת הנתבעת לביטול פסק הדין אשר ניתן בהסכמה ועל דרך פשרה לתשלום דמי תיווך לתובעת בסך של 3,500 ₪. (להלן: "סכום הפשרה") תשלום סכום הפשרה הותנה בהצגת התובעת רישיון תיווך בתוקף לחודש דצמבר 2014, תוך שנקבע בהסכם שאושר "ככל שלא יוצג רישיון תיווך בתוקף כאמור לעיל, התובעת לא תהא זכאית לתשלום סכום הפשרה".

1.הנתבעת טוענת כי במועד חתימת הנתבעת על הסכם הזמנת שירותי תיווך ובכל תקופת התנהלות התובעת מול הנתבעת, לא החזיקה התובעת רישיון תיווך, שכן בשנים 2013-2014 לא היה לתובעת רישיון תיווך ורק ביום 26.12.2014 שילמה התובעת, רטרואקטיבית את האגרה בגין רישיון התיווך לשנת 2014. לבקשה צורפה תכתובת עם רשם המתווכים, לפיה התובעת שילמה את האגרה השנתית לשנים 2013 ו-2014 ביום 26.12.2014.

2.בתגובתה לבקשה לביטול פסק הדין, מבקשת התובעת להותיר את פסק הדין שאישר את הסכמת הצדדים על כנו. התובעת טוענת כי קיימה את התנאי לתשלום סכום הפשרה, בכך שהציגה רישיון תיווך בתוקף לחודש דצמבר 2014, ומאשרת כי שכחה לשלם את דמי החבר לרשם המתווכים בשנים 2013 ו-2014, עשתה כן בעקבות המחלוקת עם הנתבעת בחודש דצמבר 2014 וסברה שעם התשלום יתעדכן תוקף רישיון התיווך שלה רטרואקטיבית. עוד טוענת התובעת כי הנתבעת לא טענה כנגד תוקף רישיון התיווך שלה בכתב ההגנה ובדיון, אף שיכולה הייתה לבדוק זאת ברשם המתווכים, כך שמדובר בטענה חדשה שהועלתה בבקשה לביטול פסק דין הניתן בעקבות פשרה. לגוף הסכמת הצדדים, טוענת התובעת כי בהסכם הפשרה שאושר הוחלט על דעת הצדדים להתנות את תשלום הפשרה ברישיון תיווך תקף לחודש דצמבר 2014 ולא ליום העסקה, וכי התשלום על פי הסכם הפשרה נקבע כפיצוי ולא כדמי תיווך.

4.בחנתי את טענות הצדדים, והגעתי לכלל מסקנה כי התובעת אינה זכאית לסכום הפשרה. אבהיר טעמיי.

5.תשלום סכום הפשרה, בהתאם להסכמת הצדדים בדיון מיום 27.07.2015 אשר קיבלה תוקף של פסק דין, הותנה בהצגת התובעת רישיון תיווך בתוקף לחודש דצמבר 2014. גדר המחלוקת הוא בשאלה האם בנסיבות העניין התובעת זכאית לתשלום סכום הפשרה. במחלוקת זו, יש אני מקבלת את עמדת הנתבעת.

6.ביסוד התביעה עומד הסכם תיווך שנחתם על ידי הנתבעת ביום 03.12.2014 (נספח 3 לכתב התביעה) וטענת התובעת להיותה "הגורם היעיל" להתקשרות הנתבעת בהסכם שכירות של המושכר. על פי עדותה של התובעת הנתבעת חתמה על הסכם שכירות ביום 09.12.2014 (עמ' 1, שורה 20 לפרוטוקול). אין מחלוקת כי התובעת שילמה את אגרת התיווך לשנת 2014 ביום 26.12.2014. כך עולה מתכתובת דוא"ל של רשמת המתווכים לנציג הנתבעת מיום 30.07.2015 (צורף לבקשה) וכך גם במכתב רשמת המתווכים מיום 30.07.2015(צורף כנספח להודעת התובעת מיום 2.8.2015).

7.אין לקבל את טענת התובעת כי שאלת תוקף רישיון התיווך שלה היא טענה חדשה שעלתה רק בבקשת הנתבעת לביטול פסק הדין. מקרא פרוטוקול הדיון מלמד כי שאלה זו עמדה בבסיס הסכמת הצדדים, על פיה הותנה תשלום סכום הפשרה לתובעת בקיומו של רישיון תיווך בתוקף. בנוסף, בפתח הדיון התקיים דיון לא פורמאלי, בעקבותיו הוצעה הצעת בית המשפט לסיום המחלוקת שהותנתה בהצגת התובעת רישיון תיווך בתוקף להסכם התיווך. התובעת הסכימה להצעת בית המשפט והנתבעת עמדה על קיום הדיון, שבסופו הגיעו הצדדים להסכמה, שאף היא הותנתה בקיומו של רישיון תיווך בתוקף.

8.אף כי בהסכמת הצדדים כפי שנוסחה בפרוטוקול הדיון צוין "הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי..." גדר המחלוקת בתיק נגעה לשאלת זכאות התובעת לתשלום דמי תיווך, והתשלום לו הסכימו הצדדים הותנה בקיומו של רישיון תיווך בתוקף לתובעת. כך שלא ניתן לקבל את טענת התובעת כי מדובר בפיצוי ולא בתשלום דמי תיווך.

9.הסכמת הצדדים, לפיה הנתבעת תשלם לתובעת, לסילוק סופי ומוחלט של התביעה ומבלי להודות באחריות את סכום הפשרה, הותנתה בהצגת התובעת אישור על רישיון תיווך בתוקף לחודש דצמבר 2014, תוך שנקבע כי ככל שלא יוצג רישיון תיווך בתוקף כאמור, לא תהיה התובעת זכאית לתשלום סכום הפשרה. מכאן, שלא מדובר הלכה למעשה בביטול פסק דין שניתן בהסכמה על דרך פשרה ואשר בשם ערך הסופיות ניתן לאפשר את ביטולו רק מקום שמתקיימים טעמים כבדי משקל במיוחד. (ראו ע"א 2495/95 בן לולו נ' ארטאש, פ"ד נא(1) 577, 590 (1997)), כי אם בשאלת פרשנותו של התנאי לתשלום סכום הפשרה על פי הסכמת הצדדים שאושרה בפסק דין, ובהקשר זה יש לבית משפט זה סמכות לדון ולהכריע.