ת"ק 6090-04-14 ש' ואח' נ' ק'

לפניי תביעה ותביעה שכנגד. לנוחות הקריאה יכונה להלן התובע, הנתבע שכנגד, "התובע" והנתבעת, התובעתשכנגד, "הנתבעת".

התובע עבר לגור אצל הנתבעת בדירתה ביום 16/8/13. ביום 30/10/13 ערכו הצדדים הסכם יחסי ממון, ובו הפרדה רכושית והשתתפות התובע בהוצאות הבית. ביום 22/11/13 עזב התובע את בית הנתבעת והשאיר שם טלויזיה, שרכש והותקנה בדירה. בנוסף החל מיום 1/11/13 הנתבעת עבדה עבור התובע תמורת 3,000 ₪ לחודש. הצ'ק לז.פ. 23/11/13 בוטל ע"י התובע, הנתבעת הגישה אותו לביצוע בתיק הוצל"פ 02-05945-14-2, נקבע דיון בת"ט 16110-03-14, בהתנגדות שהתובע הגיש, בנימוק כי אינו חייב לשלם את הצ'ק מאחר והנתבעת מחזיקה בטלויזיה שלו בשווי 3,400 ₪. ביום 21/3/14 שילם התובע לנתבעת את סכום הצ'ק, והיא סגרה את תיק ההוצל"פ. התביעה שם נמחקה על ידי בהעדר התייצבות של הצדדים.

לאחר הגשת ההתנגדות לביצוע שטר (ביום 26/2/14) הגיש התובע (ביום 3/4/14) את התביעה כאן להשבת הטלויזיה. הנתבעת הגישה כתב הגנה ותביעה שכנגד. בכתב ההגנה (סעיף 1(ב)) כתבה הנתבעת כי היא מסכימה להחזיר לתובע את הטלויזיה ואף הציעה לו זאת בעבר, אך הטלויזיה הושארה בדירתה מאחר והתובע לא הצליח לפרקה מהקיר. בכתב התביעה שכנגד תבעה הפרש הסכומים, שלא שולמו לה בתיק ההוצל"פ: 251 ₪ אגרה, 250 ריבית ו-590 ₪ שכ"ט עו"ד, ששילמה עבור מכתב ההתראה, שנשלח לתובע ערב פתיחת תיק ההוצל"פ. כמו כן תובעת הנתבעת עוגמת נפש בגין האירועים שתוארו לעיל.

הנתבעת גם טוענת כי התובע נותר חייב לה כספים עבור עבודתה, אך תביעה בעילה זו הינה בסמכות העניינית היחודית של בית הדין לעבודה, ואינה כלולה בהליך דנן.

לאחר ששמעתי את הצדדים, ולא אתייחס לטענות אודות התנהלות הצדדים ביחסים ביניהם, יוזם הפסקת המגורים המשותפים, נסיבות הפסקת העסקת הנתבעת ממקומות עבודה קודמים, או תכתובות הדוא"ל שהציגו הצדדים בינם לבין עצמם ותכתובות שהנתבעת טוענת שהתובע קיבל לכתובת הדואר האלקטרוני שלה. כל אלה לא רלוונטיים לתביעה ולתביעה שכנגד.

לפי הסכם יחסי הממון הסכימו הצדדים כי "כל רכוש דניידי ו/או דלא ניידי מכל מין וסוג שהוא לרבות מטלטלין... וכל דברי ערך אחרים הרשומים ו/או ירשמו על שמו של אריה יהיו שייכים אך ורק לאריה ולאירנה לא תהיינה כל טענות ו/או תביעות כלפי הרכוש הנ"ל" (סעיף 5(ב) להסכם יחסי ממון). לפיכך, וכפי שהודתה הנתבעת בכתב ההגנה, עליה להחזיר לתובע את הטלוויזיה. אין רלוונטיות לטענות במישור היחסים הבינאישיים, או לתביעה לבית הדין לעבודה, שעדיין לא הוגשה. החוב בגין הצ'ק כבר שולם. אני מחייבת את הנתבעת לאפשר לתובע לקחת את הטלויזיה מביתה.

מאחר והבנתי כי ניתן צו הרחקה, ובמידה והוא בתוקף או הוארך, אני מחייבת את הנתבע לשלוח אדם מיומן, שיגיע עם ציוד מתאים, ויפרק את הטלויזיה מבית התובעת. אני מחייבת את הצדדים לתאם מועד לביצוע הפירוק תוך 30 יום ממסירת פסק הדין.

אין לתובע זכות לתבוע את תשלום שווי הטלוויזיה, מאחר וההסכם בין הצדדים כולל שמירת זכויות ברכוש ולא תשלום שוויו. הנתבעת לא ביקשה את הטלויזיה, לא סירבה למסור אותה (למעט בשלב בו התובע לא שילם לה את הצ'ק עבור שכרה), ואינה חייבת לשלם עבור השימוש בה. אין בסיס לתביעה בסך 15,000 ₪ ואין עגמת נפש בגין אי החזרת מכשיר טלויזיה.

התביעה שכנגד מבוססת על סכומים, שנותרו לאחר שהתובע שילם לנתבעת את הסך 3,000 ₪ עבור הצ'ק נשוא תיק ההוצל"פ. העובדה שהנתבעת סגרה את התיק, למרות שנותרה בו יתרת חוב, ולא המשיכה בניהול הדיון, מעידה כי הסכימה למחול על יתרת החוב, ובכך מוצתה התביעה בגין הצ'ק.