ת"ק 60708-12-14

אין חולק כי בתאריך 5.12.14 הכניס התובע 1 (להלן: "התובע") את רכבו שלו ושל אשתו, התובעת 2 (להלן: "התובעת"), למוסך הנתבעת, לצורך טיפול ברכב, לאחר שזה גמא 75,000 ק"מ.

לטענת התובעים, כמפורט בכתב התביעה, בעת שביקשו לברר במוסך את העלות המשוערת של הטיפול, הואיל והמחשב במוסך לא פעל – נאמר להם במפורש על ידי עובדת הנתבעת, הגב' אלהרר, כי הטיפול והתיקונים הנדרשים לא יעלו על הסך של 3,000 ₪, אלא יהיו סכום הפחות מהסך הנ"ל. בפועל, הסתבר כי עלות הטיפול והתיקונים היתה 5,500 ₪, סכום שהתובעים חוייבו בו בכרטיס האשראי שלהם.

לטענתם של התובעים, המחירים בהם חוייבו על ידי הנתבעת הינם מופרזים וגבוהים, ברכב בוצעו עבודות ללא עידכון של התובעים, ללא קבלת אישורם וייתכן אף שלא לצורך.

בנסיבות אלה, עתרו התובעים לחייב את הנתבעת להחזיר להם את ההפרש בין הסכום שנדרשו לשלם לסכום המקסימום שנמסר להם, בסך של 2,500 ₪ וכן פיצוי כללי, כמפורט בכתב התביעה.

בכתב ההגנה אישרה הנתבעת כי אכן רכב התובעים הוכנס לטיפול ולתיקונים במוסך, אך הכחישה את כל טענות התובעים לעניין חיובם ביתר.

הנתבעת הסבירה בכתב ההגנה כי פרט לטיפול השיגרתי, הסתבר כי יש ברכב בעיות נוספות הצורכות תיקונים וכי אלה אכן בוצעו, לאחר שהתובע קיבל, מראש, מידע על כך ונתן הסכמתו לביצוע הטיפולים, התיקונים והמחיר הנדרש בגינם.

לכתבי הטענות צירפו הצדדים מסמכים, לביסוס טענותיהם.

לאחר שנשמעו מלוא הראיות והובאו בפני ביהמ"ש מלוא הנתונים שהצדדים ביקשו להביא, הנני קובעת כדלקמן:

א.התובע הוא שהכניס את הרכב למוסך והוא שהה במוסך, פרק זמן של כ-3.5 שעות, כאשר העבודות בוצעו בנוכחותו.