ת"ק 60601-06-13 לוי נ' אלייתים

1. עניינה של התביעה תשלום בגין 59 שיעורי נהיגה שנתן התובע לנתבע ממאי 2011 ועד יוני 2011 ובגין הגשה למבחני נהיגה. הצדדים אינם חלוקים על העובדה שהתובע אכן נתן שיעורי נהיגה לנתבע, ואף אינם חלוקים על מספר השיעורים המפורט בכתב התביעה.

2. בין הצדדים נטושה מחלוקת בשאלה האם התובע קיבל תשלום בגין שיעורים אלה או לא. לטענת התובע, לא קיבל תשלום כלשהו בגין שיעורי הנהיגה. לטענת הנתבעים, תמורת השיעורים שולמה לתובע במלואה.

3.במהלך הדיון ומשהתחוורה התמונה העובדתית לפיה ההסכם נשוא התביעה נערך בין התובע לבין אבי הנתבע ולא בין התובע לנתבע, ביהמ"ש ביקש לברר האם ברצונו של הנתבע לתקן כתב התביעה על ידי צירוף האב לכתב התביעה ומחיקת בנו. התובע התנגד נחרצות לתיקון כתב התביעה, וביקש להסביר עמדתו במעמד צד אחד, בקשה שלא ראיתי מקום להיעתר לה. ככל שניתן להבין מהחומר בתיק, התובע סרב להגיש תביעתו נגד האב, למרות היותו הנתבע המתבקש, כיוון שכושר הפרעון של האב מוטל בספק ובתביעתו את הבן קיווה התובע למלט עצמו מלעמוד בשורה אחת עם יתר נושי האב.

פועל יוצא של הדברים הוא כי אבי הנתבע אינו צד לתביעה.

העדר יריבות בין התובע לבין הנתבע

4.מעדויות הצדדים עולה כי ההסכם בעניין שיעורי הנהיגה של הנתבע נכרת בין התובע לבין אבי הנתבע, גם אם הנהנה ממנו היה הנתבע, שהיה קטין. מסקנתי זו מתבססת על העובדות הבאות:

(א) עדות התובע עצמו

כך העיד התובע:

"אני מכיר את האבא. היינו מתפללים באותו בי"כ ואז הוא ביקש שאלמד את הבן שלו. לימדתי את הבן שלו מספר רב יחסית של שיעורים והוא ניגש לטסט. אמרתי לו מה עם התשלום?" (עמ' 3 לפרו' ש' 14-15).

ועוד העיד התובע:

"לשאלת ביהמ"ש מדוע לא ביקשתי תשלום משך כל תקופת הלימוד – אני משיב כי אני ואבי הנתבע חברים, ומסיבה זו לא ראיתי לנכון לקבל תשלום כלשהו עד השלמת הלימודים" (עמ' 4 לפרו' שורות 7-8).