גלפמן נ' נתיבי ש. בר יוחאי בע"מ

מונחת לפני תביעה קטנה ע"ס 10,000 ₪ לפיצוי בגין איחור בהובלת נוסעים לחתונה על ידי נהג מונית מטעם הנתבעת. לטענת התובעת שהזמינה את ההסעה , סוכם במפורש כי ההסעה תעבור דרך כביש שש ובגין סיכום זה אף בוצעה תוספת תשלום בסך 50 ש"ח. ברם הנהג לא נסע דרך כביש שש והנסיעה התארכה מעבר למצופה. עקב האיחור נבצר מהאורחים שהיו בהסעה להשתתף בטקס החופה.

הנתבעת טענה בכתב הגנה כי הנסיעה ארכה שעתיים וחצי וכי לא היה כל עיכוב באשמת הנתבעת.

הנוסכים עצמם, כך הנתבעת, גרמו לעיכוב כולל של שעה, חלק באמצעות עיכוב בהתחלת הנסיעה וחלק עקב הפסקה בדרך לבקשת הנוסעים.

שמעתי את עדותם של התובעת ושל נציג הנתבעת. נציג הנתבעת גיבה את גרסתו בדו"ח ג'י פי אס ממנו עולה כי המונית התייצבה ליעד ההתחלה בזמן המוסכם אך החלה הנסיעה בעיכוב של 45 דקות דבר שמאמת את הטענה כי הנוסעים הם שגרמו לעיכוב בהתחלת הנסיעה שכן איזה אינטרס יש לנהג להתחיל הנסיעה באיחור לאחר שהתייצב בזמן?

התובעת לא הצליחה להוכיח את שעת ההגעה של הנוסעים לחתונה ולא הביאה ולו עד אחד מקבוצת הנוסעים.

מהאמור עד כאן יש לדחות את התביעה. אך מה שהטה את הכף בסופו של יום לקבלתה באופן חלקי הוא הודאת נציג הנתבעת כי המונית לא נסעה דרך כביש שש וזאת בניגוד למוסכם כאשר לטענתו "הייתה אי הבנה". נציג הנתבעת לא פירט ממה נבעה אותה אי ההבנה.

משסוכם במפורש כי ההסעה תהיה דרך כביש שש ומשבחרה הנתבעת לבצע את הנסיעה שלא דרך כביש שש כאשר ברור כי השיקול הסביר האפשרי הוא לחסוך את האגרה הרי שהפרה בכך את ההסכם.

התובעת טענה ,ואני מאמין לה כי הנוסעים הגיעו אחרי טקס החופה. יחד עם זאת לא ניתן לזקוף את כל האיחור לחובת הנסיעה שלא דרך כביש שש שכן טענת הנתבעת כי חל עיכוב של כשעה ביוזמת הנוסעים ,טענה המגובה ,כאמור, בדו"חות הג'י פי אס ומתחזקת נוכח אי הזמנת אף עד מטעם התובעת לא נסתרה.

לאור זאת אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב באת הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בגין הפרת ההסכם בסך של 650 ₪ והוצאות משפט בסך של 350 ₪.