ת"ק 60449-06-16 אילוז נ' די אייץ' אל (ישראל) בע"מ

1. בפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן בתאריך 24/11/16, בהתאם לתקנה 11 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, ולפיו נדחתה התביעה בהיעדר התייצבות מטעם התובע לדיון.

2. במערכת נט המשפט סרוק אישור זימון כדין של התובע לישיבה שהייתה קבועה לתאריך 24/11/16.

3. בבקשה שבנדון לא כפר התובע בכך שקיבל זימון לישיבה שהייתה קבועה לתאריך 24/11/16, אלא טען שקיבל מבית המשפט הפנייה לגישור וככל הנראה לכן לא התייצב לדיון.

4. לאחר שבחנתי את טענות התובע לא מצאתי מקום לבטל את פסק הדין המורה על דחייה התביעה, כל זאת נוכח הטעמים הבאים;

א. התובע זומן כדין לישיבה שנקבעה לתאריך 24/11/16.

ב. בתאריך 11/8/16 אכן נשלחה לתובע הודעה מטעם מזכירות בית המשפט, לפיה התיק מתאים להליך של גישור. דא עקא, באותה הודעה נרשם בצורה מפורשת: "אם תבחר להפנות את עניינך לגישור, תתנהל ישיבת הגישור עוד טרם המועד שנקבע עבורך ע"י מזכירות בית המשפט לדיון בפני שופט, ובכל מקרה לא ייפגע מועד הדיון שנקבע לך בבית המשפט. ההפניה אינה מבטלת את חובתך להתייצב לדיון שנקבע בבית המשפט, אלא אם כן נתנה החלטה אחרת על ידי השופט/הרשם הדן בתיק" ( ההדגשה במקור – ה.ר.ש. ). במילים אחרות, הובהר לתובע כי ההפניה לגישור איננה מבטלת חובת התייצבותו לדיון. למעלה מן הצורך אוסיף בהקשר זה, כי התובע לא צרף לבקשה כל מסמך המעיד על הסכמתו לגישור או על נטילת חלק בהליך גישור, באופן שיכל להשפיע או לשנות את מה שנמסר לו מפורשות בהודעת בית המשפט, בנוגע לחובת התייצבותו לדיון.

ג. יתירה מכך, הנתבעת הגישה כתב הגנה בחודש אוגוסט 2016 ובמסגרתו בקשה לדחות על הסף את התביעה. כתב ההגנה הועבר לתגובת התובע והתובע אכן הגיש בתאריך 6/9/16 תגובה מפורטת, במסגרתה ביקש מבית המשפט "לדחות את בקשת הנתבעת לסילוק התביעה" ולחייב את הנתבעת להביא לדיון את כל הקלטות ואף לזמן לדיון את הנציגה "בת אל" ( ע' 2 לכתב התשובה מטעם התובע ). המסקנה המתבקשת היא כי חרף ההודעה בדבר האפשרות להפניית התיק לגישור, ידע התובע בחודש ספטמבר כי התביעה עתידה להמשיך ולהתברר בפני בית המשפט ואף ביקש בצורה מפורשת שהנתבעת תדאג להבאת עדים וראיות לדיון הקבוע לתאריך 24/11/16. התנהלות התובע ותגובתו הכתובה, בצירוף אישורי המסירה הסרוקים במערכת, מעידים על כך שהתובע ידע אודות מועד הדיון ועל כך שהובהרה לו חובת התייצבותו לדיון. יתירה מזאת, התובע הגיב כמי שנערך לדיון ולא כמי שסבור שהדיון בבית המשפט מתייתר נוכח האפשרות לקיומו של הליך גישור.

ד. המסקנה המתבקשת היא כי לא נפל פגם בהליך זימונו של התובע לדיון. לא שוכנעתי כי סיבה מוצדקת מנעה התייצבות התובע לדיון שנקבע בעניינו.

ה. עוד אוסיף טרם סיום, כי לא מצאתי ששיקולי צדק מחייבים ביטול פסק הדין שניתן בהיעדר התייצבות מטעם התובע. עיון בכתב התביעה, בכתב ההגנה ובכתב התשובה מטעם התובע, אינו מוביל למסקנה כי התובע השכיל במקרה דנן להוכיח לכאורה עילת תביעה כנגד הנתבעת, כמו גם את סכום הנזק שנתבע.

5. נוכח האמור עד כה, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר התייצבות מטעם התובע.