ת"ק 60406-03-15 צלטרוף נ' זלטוקרילוב

 התובעת הגישה כנגד הנתבע תביעה על סך 2,000 ₪. לטענת התובעת, היא אמה של הגברת אביטל דלטרוף (להלן: "אביטל"), שיחד עם שני אנשים נוספים שכרו דירה שבבעלות הנתבע שנמצאת ברחוב וינגיט 18/8 בבאר שבע (להלן: "הדירה"). לטענת התובעת שהתייצבה לדיון ללא אביטל, היא זו שתובעת, מאחר והיא שילמה את התשלומים בעבור השכירות כולל שכר הדירה והיא זו שגם הפקידה בידיו של הנתבע סך של 2,000 ₪ כערבות לנזקים שעלולים להתגלות בדירה (סעיף 26 לחוזה השכירות). לטענת התובעת, בתום תקופת השכירות, סירב הנתבע להחזיר לה את הסך של 2,000 ₪ בטענה שהדיירים גרמו לדירה נזקים וכן גרמו לו לנזקים עקב עיקול בחשבון הבנק שלו בגין אי תשלום ארנונה. טוענת התובעת כי מבדיקות שעשתה במהלך תקופת השכירות וגם בסיומה, הדירה הייתה נקיה ובמצב סביר. מדובר בדירה ישנה. לדבריה אכן הייתה טענה של הנתבע כי המקרר נשאר פתוח ולכן התקלקל המזון שהיה בו, בזמן שהדיירים לא היו בדירה, עקב מבצע "צוק איתן", אך אין מדובר בנזק סך של 2,000 ₪. עוד לטענתה של התובעת, לא נערך סיור יחד עם התובע, בעת כניסת הדיירים לנכס, וכן בזמן שעזבו את הנכס, כדי שיחד יבדקו אם אכן נגרמו לדירה נזקים בזמן השכירות. אשר על כן, טוענת התובעת כי אי רצונו של הנתבע להחזיר את הסך של 2,000 ₪ נובע מכך: "שבעל הבית תכנן מראש לא להחזיר לנו ולשני הדיירים הנוספים את הערבות ובסיום החוזה חיפש תירוצים כדי לא להחזיר".למען הסדר, יצוין כבר מעתה כי במעמד הדיון עצמו בבית המשפט התברר כי הנתבע החזיר לאחת השותפות, לא לאביטל, את הערבון בסך של 2,000 ₪ שכן היא עזבה את הנכס מרצונה לפני תום השכירות. עוד התברר כי השותף הנוסף הבטיח לבוא ולתקן את הנזקים אך לא עשה זאת ובסופו של דבר לא דרש את הכסף. כך שניתן לומר כבר מעתה כי ההשערה אותה העלתה התובעת בכתב התביעה על "תכנון מראש" לא להחזיר את הכסף איננה מבוססת לחלוטין.  הנתבע הגיש כתב הגנה וטען, בין היתר, כי התובעת היא אמה של הדיירת אביטל שהיא זו שהתגוררה בדירה וכי הוא ביקש פעמים רבות את הפרטים של אביטל שכן התכוון להגיש כנגדה תביעה משפטית בגין הנזקים שנגרמו לנכס ונזקים נוספים שנגרמו לו עקב השכירות. זאת ועוד, לטענתו, מסר את הדירה לדיירים כשהיא נקיה, מסוידת, כולל טיפול בעובש שהיה בחדר האמבטיה והאבנית וכאשר בפועל קיבל את הדירה לידיו, הדירה הייתה עם עובש, עם אבנית שלא נוקתה חודשים רבים ולו הייתה הדיירת אביטל או מי משותפיה פונים אליו במהלך השכירות לטפל בבעיות העובש, הוא היה עושה זאת. עוד לטענתו, בדירה הושאר המקרר פתוח, בעת שהדיירים עזבו אותה ובמקרר היה אוכל , שעקב כך שהושאר ללא דלת סגורה, הוא התקלקל והפיץ ריחות קשים בדירה. אשתו נסעה לבאר שבע לנקות את המקרר על מנת להראות את הדירה לשוכרים פוטנציאליים. במעמד הדיון עצמו, הציג הנתבע לבית המשפט ולתובעת, שני סרטונים אותם צילם לאחר שהדיירים עזבו את הדירה על מנת להראות את מצבה של הדירה. הסרטונים הותירו רושם קשה מאד. מדובר בדיירים שעזבו נכס במצב של לכלוך ואי סדר רב וזאת בלשון המעטה. בכל חדר, נשארו שקיות ניילון מלאות בפריטים לא ברורים, ארונות פתוחים, מזון זרוק בארונות. כאמור, המקרר היה פתוח ומלא מזון רקוב, הקירות לא נקיים ובאחד מהקירות יש שבר בבטון. הדירה לא מסוידת, מלוכלכת ומוזנחת.  כאמור לעיל, בעניין העובש, טען הנתבע כי אכן היה יכול לטפל בבעיית העובש לפני שתחמיר, לו רק היו הדיירים מודיעים לו על כך, אך הם לא טרחו להודיע לו. לטענתו, הודיע לאביטל וליתר הדיירים על הנזקים ועל הפגמים שנותרו בנכס בניגוד לאמור בחוזה השכירות, לפיו היה עליהם להחזיר את הדירה במצב תקין, נקי ומסויד, כפי שקיבלו אותה. עוד לדבריו, מעולם לא פדה את ה-2,000 ₪ למרות שיכול היה לעשות זאת, אך אכן סירב להחזיר את הסך של 2,000 ₪ בגין אותם נזקים שנגרמו לו ונזקים נוספים כתוצאה מהשכירות של הנכס. יצוין כי בחוזה השכירות נאמר בסעיף 13 כי השוכרים מתחייבים לשמור על הסדר והניקיון במוזכר סביבתו. בסעיף 17 נאמר "בכניסתו למושכר יבדוק השוכר כי הדירה מסוידת היטב. על השוכר להחזיר את החזקה בדירה כשהיא מסוידת היטב . במידה ולא יעשה כן, רשאי המשכיר להשיב את המצב לקדמותו ולנקות את ההוצאות מביטחונות השוכר כנגד קבלות שימציא לשוכר". עוד נאמר בסעיף 18 כי: "השוכר מתחייב להחזיר את החזקה במושכר כשהוא תקין ופנוי מכל אדם או חפץ שאינם שייכים למושכר". לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בסרטונים שהוצגו לעיוני, מצאתי כי יש לדחות את התביעה. מדובר בשוכרים שקיבלו לידיהם דירה מסוידת וזאת על פי חתימתם על ההסכם בעת שהתקשרו בחוזה. השוכרים התחייבו להחזיר את החזקה בדירה כשהיא מסוידת. מעיון בסרטונים עולה כי השוכרים לא סיידו את הדירה. הקירות היו לא נקיים ולא מסוידים. כמו כן, התחייבו השוכרים להחזיר את החזקה בדירה פנויה מכל אדם או חפץ. בפועל, מהסרטונים עולה כי השוכרים השאירו בדירה חפצים ולכלוך ושקיות ניילון מלאות בפרטים וכמו כן מזון בארונות המטבח וגם במקרר שאינם שייכים למשכיר. לטענת התובעת לפיה לא נעשו בדיקות של המושכר, בעת ההשכרה ובסיום ההשכרה, ציין הנתבע כי השוכרים ראו את הנכס בטרם חתמו על הסכם השכירות, וכאשר חתמו על הסכם השכירות הצהירו כי הדירה מסוידת ונקיה. לגבי מצב הדירה בעת הפינוי, השוכרים עזבו את הדירה והמשכיר פנה אליהם והתריע על המצב הגרוע של הדירה שלא טופלה ולא נוקתה ולא סוידה, אך כאמור לעיל, התובעת וגם בתה לא טיפלו בעניין. כפי שציין התובע, אחת השוכרות (שי אופיר) סיפרה לנתבע בצורה הוגנת מה קרה בדירה ואף הודיע לו כי היא עזבה את הדירה שלושה חודשים לפני סיום השכירות שכן לא יכולה הייתה להמשיך להתגורר בדירה עקב מצבה של הדירה המוזנח. הנתבע החזיר לה 2,000 ₪. לגבי השותף הנוסף, השלישי, הודיע לו אותו שותף כי יהיה מוכן לתקן את אותם נזקים, אך בסופו של דבר לא תיקן ולא דרש את כספו. עוד ציין הנתבע כי פנה מספר פעמים לאמא של התובעת בבקשה שתמציא לו את כתובתה של אביטל אך היא לא הייתה מוכנה למסור לו את הכתובת. לדבריו הגיע לנכס ושלח לאביטל הודעות בדואר אלקטרוני לגבי מצב הדירה והיא ידעה על כך. כפי שציינתי לעיל, אביטל לא טרחה להתייצב בבית המשפט ולו כדי להבהיר את עמדתה. האם שהיא התובעת, לא התגוררה בנכס ולדבריה הייתה מבקרת את בתה בדירה ובכל פעם שהייתה בדירה, הייתה הדירה במצב תקין ונקי. הסרטונים שהציג הנתבע מדברים בעד עצמם. בעת הפינוי הדירה הייתה במצב קשה, הרוס, מוזנח, מלוכלך, מלא בחפצים שלא שייכים למשכיר וכאמור עם נזקים בקירות. מכל האמור לעיל, מצאתי כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה לפיה על הנתבע להחזיר לה את הערבון בסך של 2,000 ₪ שנמסר לו כנגד נזקים שעלולים להיגרם לנכס כאמור בסעיף 26 לחוזה. עקב דחיית התביעה, אני מחייבת את התובעת בהוצאות הנתבע בסך של 750 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מהיום. העתק מפסק הדין ישלח לצדדים בדואר רשום על פי הכתובות המופיעות בכותרת לעיל.  ניתן היום, י"ג תמוז תשע"ה, 30 יוני 2015, בהעדר הצדדים.