ת"ק 60357-12-13 ארויו ואח' נ' מדינת ישראל

לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף מכח תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ("התקנות") מחמת העדר עילה ו/או העדר יריבות.

התובעים בתביעתם טוענים, כי הנתבעת עוולה כלפיהם כאשר הגיעה לעסקת טיעון מול עוזרת הבית (להלן: "הנאשמת") אשר גנבה מדירתם תכשיטים יקרי ערך, וזאת מבלי להתייעץ עימם ומבלי להגיש ערעור על גובה הפיצוי שנפסק לטובתם במסגרת ההליך הפלילי, אשר נוהל כנגד הנאשמת. כן, טוענים התובעים, כי הנתבעת הטעתה אותם כאשר השיבה לפנייתם לענין הגשת הערעור, כי פתוחה בפניהם הדרך להגשת ערעור אזרחי. התובעים עותרים לחיוב הנתבעת בפיצויים בגין הטעייה זו, הטעייה, אשר לטענתם, בהסתמך עליה הגישו ערעור אזרחי על גזר הדין, אשר נפתח ונוהל כערעור פלילי ונדחה.

הנתבעת טוענת להיעדר עילה והיעדר יריבות ומבקשת את סילוק התביעה על הסף. הנתבעת טוענת לענין הסדר הטיעון אליו הגיעה עם הנאשמת, כי לתובעים אין כל מעמד ביחסים שבין הנתבעת לבין נאשם בהליך פלילי, לרבות בכל הנוגע להסדר הטיעון, ולשיקול אם להגיש ערעור על גזר הדין - אם לאו. הנתבעת ציינה, כי עומדת לתובעים האפשרות להגיש תביעה אזרחית כנגד הנאשמת. באשר לטענת ה"הטעייה", טוענת הנתבעת, כי מדובר בטעות קולמוס כאשר בתשובת נציגי המשטרה לתובעים נרשם במקום "הליך אזרחי", "ערעור אזרחי". לטענת הנתבעת, אין זה מתפקידה של המשטרה ליתן ייעוץ משפטי לתובעים ובכל מקרה, מאחר והתובע הינו עורך דין, חזקה עליו כי הוא מכיר או אמור להכיר את סדרי הדין בהגשת ערעור.

התובעים בתגובתם לבקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף טוענים, כי הטעמים לקבלת תביעתם מפורטים בכתב התביעה. התובעים מפנים להודיית נציגת הנתבעת, בדיון שהתקיים בבקשת רשות ערעור שהוגשה על ידם בבית המשפט העליון, ולפיה מודה הנתבעת בטעותה בניסוח תשובתה לתובעים. טעות זו, לטענתם, מהווה עילת תביעה כנגד הנתבעת שכן, לטענתם, קיימת חובה על הנתבעת ליתן הנמקה נכונה אשר תשקף את עמדתה לפנייה שהוגשה לה.

בדיון שהתקיים בבקשה לפניי, חזרו התובעים מעתירתם לפיצוי בגין הסדר הטיעון אליו הגיעה הנתבעת עם הנאשמת והעובדה שלא הוגש על ידי הנתבעת ערעור על גזר הדין והודיעו, כי הם מצמצמים את תביעתם רק לענין הטעיית הנתבעת בתשובתה לפנייתם, הטעייה, אשר בהסתמך עליה הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי. התובע 1 חזר על האמור בתגובת התובעים לבקשה לסילוק על הסף.

נציגת הנתבעת חזרה על האמור בבקשה לסילוק על הסף ובתשובה שהוגשה מטעם הנתבעת לתגובת התובעים. נציגת הנתבעת הטעימה, כי לאחר שקילה והתייעצות מול הפרקליטות, הוחלט כי אין מקום להגיש ערעור על גזר הדין ובמכתב התשובה לפניית התובעים נמסר לתובעים, כי הוחלט שלא להגיש ערעור מטעם הנתבעת וכי פתוחה בפניהם הדרך להגיש תביעה אזרחית. נציגת הנתבעת טענה, כי אין לקבל את טענת התובעים, כי מאחר ונרשמו המילים "ערעור אזרחי" במקום "הליך אזרחי", הוטעו התובעים לחשוב כי עליהם להגיש ערעור, בפרט לנוכח היותו של התובע 1 עורך דין במקצועו.

דיון והכרעה:

מושכלות ראשונים, כי סילוק על הסף הינו צעד חריג, שהשימוש בו צריך להעשות אך במקרים קיצוניים ויוצאי דופן, בהם ברור, כי התובע לא יוכל לזכות בסעד המבוקש על ידו, גם אם יעלה בידו להוכיח את כלל העובדות המפורטות בתביעתו (ראה: ע"א 2582/09 הדייה גנאים ואח' נ' בית החולים רמבם ואח' (נבו); ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ ואח' (נבו).

הטעם לשימוש החריג הנעשה בצעד זה, הוא הצורך ליתן לתובע את יומו בבית המשפט בעוד שחסימת דרכו לערכאות שיפוטיות תהווה פגיעה בזכותו החוקתית. החשש מפגיעה בזכות זו הביאה את בתי המשפט לנקוט במדיניות של הימנעות מחסימת זכות הגישה לערכאות אלא אם כן מדובר בהליך סרק שכל מטרתו הטרדת והטרחת הצד שכנגד תוך שימוש לרעה בהליכי משפט. (ראה: ע"א 2452/01 אורן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פד"י נח(1) 577, עמ' 584: