ארויו ואח' נ' מדינת ישראל

1.בפניי תביעה כספית כנגד המדינה שעניינה רשלנות המדינה כלפי התובעים, נפגעי עבירה, בכך שהגיעה להסדר טיעון עם עוזרת הבית של התובעים (להלן: "הנאשמת") שגנבה מהתובעים כספים ותכשיטים בשווי של כ-40,000 ₪, ללא התניית הסדר הטיעון בתשלום פיצוי בשווי הגניבה לתובעים. זאת, הגם שהנאשמת הודתה בגניבה. כן תובעים התובעים פיצוי בשל הטעיית המדינה אותם, בכך שהביאה את התובעים, על פי הנחייתה, להגשת ערעור לבית המשפט המחוזי על גובה הפיצוי שנפסק שעל הנאשמת לשלם לתובעים, במסגרת הסדר הטיעון שאושר בבית המשפט.

2.בדיון שהתקיים ביום 22.7.14 הודיע התובע, אשר הופיע גם על דעת אשתו היא התובעת 2, כי הוא מצמצם את תביעתו רק לעניין הפיצוי בגין הטעיית המדינה להגיש ערעור על גזר הדין שניתן במסגרת עסקת הטיעון, לעניין סכום הפיצוי שעל הנאשמת לשלם לתובעים, וזו המחלוקת שבפניי ובה תתמקד הכרעתי.

3.יצוין כי הנתבעת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר עילה ו/או חוסר יריבות. כב' השופטת סיגל דומניץ סומך בהחלטה מיום 24.8.14 דחתה את הבקשה, תוך שקבעה כי שאלת ההוצאות תוכרע בתום ההליך.

4.הצדדים הגישו טיעונים בכתב במסגרת הדיון בבקשה לסילוק על הסף, וכן פרשו את משנתם לאורך שתי ישיבות בית המשפט. נוכח צמצום המחלוקת לשאלת חיוב הנתבעת בתשלום פיצויים בגין הטעיית הנתבעת את התובעים להגשת ערעור, אתייחס בפסק הדין לטענות הצדדים בעניין זה בלבד.

תמצית טענות הצדדים

5.אין מחלוקת בין הצדדים כי במסגרת הסדר הטיעון שהוגש על ידי המדינה בעניינה של הנאשמת בת.פ. 45381/11/10, ביקשה הנתבעת, בין היתר, לחייב את הנאשמת בתשלום פיצוי לתובעים בסך של 40,000 ₪, כשווי הגניבה. אין גם מחלוקת כי בית המשפט השלום אישר את הסדר הטיעון, אולם קבע בגזר הדין את סכום הפיצוי שעל הנתבעת לשלם לתובעים על סך של 5,000 ₪.

6.התובעים טוענים כי בעקבות גזר הדין שניתן בעקבות הסדר הטיעון עם הנאשמת, פנו לראש מדור תביעות במשטרת ישראל בבקשה כי אלה יפעלו לערער על הפיצוי שנקבע בגזר הדין שעל הנאשמת לשלם להם. במענה לפנייתם השיבה רשות התביעה, באמצעות רפ"ק דורון בני, עו"ד ממשטרת ישראל מפלג תביעות פליליות, במכתב מיום 22.03.11 כי בהתייעצות עם הפרקליטות, המדינה אינה יכולה לערער על רכיב הפיצוי לנפגע העבירה בלבד, אלא אם היא בוחרת לערער על רכיבים נוספים של העונש, וכי התובעים, כנפגעי עבירה, יכולים להגיש "ערעור אזרחי" על הפיצוי הנמוך שנפסק לטובתם.

7.עיקרה של המחלוקת בתיק נסובה על מכתב רפ"ק דורון מיום 22.03.11 (להלן: "המכתב מיום 22.03.11") בו נכתב כדלקמן:

"1. מכתבך התקבל בתביעות.

2. עיינו היטב בטענותיך ובפסיקה המצורפת.

3. לאחר התייעצות עם הפרקליטים אנו סבורים שאין בידי המדינה לערור על רכיב הפיצוי בלבד (ראה סעיף 78 לחוק העונשין).

4. נראה שפתוחה בפניך הדרך לערור על גובה הפיצוי בערעור אזרחי מטעמך".