חיימוביץ נ' אגבאריה ואח'

לפניי תביעת התובע לפיצוי בגין נזק, שנגרם לרכבו בתאונה מיום 30/4/16, בה היו מעורבים הוא והנתבע מס' 1.

התאונה ארעה ביום 30/4/16 מעט לפני חצות בכביש תל אביב-ירושלים, והתנועה התנהלה בעצלתיים, כאשר כלי הרכב נוסעים במהירות נמוכה ועוצרים לסירוגין.

אין מחלוקת על מוקד המגע בין כלי הרכב: רכב התובע נפגע בחלקו האחורי ימני בפנס, במכסה תא המטעם ובפגוש, רכב הנתבעים נפגע בחלק הקדמי ימני במכת מעיכה מכיוון חזיתי. רכב הנתבע מסוג מונית פולקסוואגן קראפטר שנת יצור 2014 גבוה יותר, ושוקל יותר מרכב התובע מסוג סיטרואן 4C שנת יצור 2009.

גם אין מחלוקת כי בזמן התאונה היה רכב התובע לפני רכב הנתבע בחלקו.

המחלוקת הינה האם הנתבע סטה מהשוליים לנתיב ופגע ברכב התובע, שהיה בנתיב הימני, כטענת התובע, או שהתובע סטה מהנתיב השמאלי במטרה להשתלב ברווח ששמר הנתבע מהרכב שלפניו, ולא הצליח להשלים את ההשתלבות.

אף אחד מן הנהגים לא הביא עדים מלבדו, התובע היה לבד ברכב, והנתבע, שהסיע נוסעים, טען כי התובע הודה באחריות במעמד החלפת הפרטים, לכן לא נטל פרטים מהנוסעים.

לאחר ששמעתי את הנהגים ועיינתי בראיות, אני קובעת כי התובע הוכיח כי הנתבע פגע בו מאחור, אך לא הוכיח כי הנתבע סטה לנתיב ימין מהשוליים הימניים. הראיות מתיישבות הן עם טענת התובע והן עם טענת הנתבע, לפיה התובע סטה מנתיב שמאל לנתיב ימין בסמוך לפני התאונה.

למרות העדר יכולת לקבוע את אופן קרות התאונה המדוייק, אני קובעת כי בכל מקרה האחריות, הרובצת על כתפי הנתבע, רבה יותר מזו של התובע, ומטילה על התובע תרומה לקרות התאונה בשיעור

25%.

התובע לא ציין בטופס ההודעה על תאונה מיום 1/5/16 את העובדה שהנתבע הגיע מהשוליים או שהוא שעבר למסלול הימני רק 2-3 דקות לפני התאונה, וציין זאת בכתב התביעה, שהגיש ביום 27/11/16.