ת"ק 60285-01-16 עמרניאן ואח' נ' ברהמי

1.בפניי תביעה לתשלום דמי תיווך.

2.לטענת התובעים, ביום 24.5.2013 חתם הנתבע על הסכם בו התחייב כי אם ימכור נכס שבבעלותו לקונה שיובא על ידי משרד תיווך השייך לתובעים ישלם להם דמי תיווך בשיעור של 2% בתוספת מע"מ ("הסכם התיווך"). בנוסף, חתם הנתבע לטענת התובעים באותו מועד גם על הסכם המקנה להם בלעדיות במכירת הנכס למשך חצי שנה ("הסכם הבלעדיות"). לאחר תקופה מסוימת, שחרגה מתקופת הבלעדיות, נמכר הנכס לקונה שהובא על ידי התובעים תמורת סך של 1,240,000 ש"ח. לפיכך, כך לטענת התובעים, חייב להם הנתבע דמי תיווך בשיעור של 29,264 ש"ח (בהתחשב בשיעור המע"מ בתקופה הרלוונטית). הנתבע מאשר כי רוכש הנכס הגיע באמצעות התובעים, אולם לטענתו הוא מעולם לא התחייב לשלם להם דמי תיווך, ולדבריו אף סוכם כי את דמי התיווך יקבלו התובעים מהקונה בלבד. לטענת הנתבע, חתימותיו על גבי הסכם התיווך והסכם הבלעדיות מזויפות.

3.נוכח סירובו של הנתבע לשלם את דמי התיווך הוגשה התביעה הנוכחית, בה עותרים התובעים לחייב את הנתבע בדמי תיווך בסך 29,264 ש"ח, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ופיצוי בסך 2,500 ש"ח בגין עוגמת נפש.

4.בדיון שהתקיים בפניי ביום 4.8.2016 הוסכם כי ימונה על יד בית המשפט מומחה לכתב יד אשר יקבע האם החתימות על גבי ההסכמים הן חתימותיו של הנתבע אם לאו, ובהתאם לקביעה בחוות הדעת יינתן פסק דין ללא דיון נוסף, כאשר ככל שייקבע שהחתימה היא חתימתו של הנתבע הוא יישא במלוא דמי התיווך וכן בעלות המומחה ובהוצאות הצד שכנגד, ואם ייקבע שאין מדובר בחתימת הנתבע אזי תידחה התביעה והתובעים יישאו במלוא עלות המומחה ובהוצאות לזכות התובע.

5.ביום 31.8.2016 התקבלה בתיק חוות דעתה של המומחית שמונתה על ידי, גב' פנינה אריאלי. בחוות דעתה קבעה המומחית כי קיימת סבירות גבוהה שהחתימה על הסכם הבלעדיות הנחזית להיות של הנתבע - מזויפת. יצוין, כי "סבירות גבוהה" הינה הדרגה השנייה במידת מובהקותה מתוך סולם של חמש דרגות. ביום 1.9.2016 הוגשה הודעה מטעם התובעים, בה התבקשה שהות על מנת ללמוד את חוות הדעת, ובהחלטתי מאותו יום נעתרתי לכך. לאחר ארכה נוספת, הגישו התובעים ביום 26.9.2016 "בקשה לפסילת חוות הדעת או תיקונה", בה העלו מספר טענות נגד חוות הדעת, ואף ציינו שברצונם לחקור את המומחית. אחת הטענות שהעלו התובעים הייתה כי חוות הדעת מתייחסת לחתימה על גבי הסכם הבלעדיות ולא לחתימה על גבי הסכם התיווך. לאחר שביקשתי את התייחסותה של המומחית לטענה זו, הגישה המומחית השלמה בה הבהירה כי הקביעה בחוות דעתה יפה גם לעניין החתימה על הסכם התיווך.

6.בהחלטתי מיום 6.10.2016 קבעתי כי תתאפשר חקירה של המומחית כנגד הפקדה בסך 2,000 ש"ח להבטחת הוצאותיה, וכי על התובעים להודיע תוך 7 ימים האם הם עומדים על חקירתה של המומחית. ביום 31.10.2016 הגישו התובעים הודעה לפיה הם מבקשים ארכה לצורך הידברות עם הנתבע בניסיון לסיים את המחלוקת. בהחלטתי מאותו יום ניתנה לתובעים ארכה אחרונה להודיע עד יום 13.11.2016 האם הם עומדים על חקירת המומחית. ביום 14.11.2016 הגישו התובעים הודעה בה טענו כי ניסו לבוא בדין ודברים עם הנתבע אך הוא לא מסר להם עמדה מפורשת, וביקשו כי אורה על מחיקת התביעה ללא צו להוצאות. התובעים לא התייחסו לעניין חקירת המומחית.

7.לאחר ששקלתי בדבר אני סבור כי יש להורות על דחיית התביעה, תוך חיוב התובעים בהוצאות. כפי שצוין לעיל, במסגרת הדיון הוסכם כי גורלה של התביעה יוכרע על פי האמור בחוות דעת המומחית. על אף האמור, נכון הייתי לאפשר חקירה של המומחית ככל שהתובעים היו עומדים על כך, אלא שכאמור התובעים לא הודיעו על רצונם לחקור את המומחית, על אף שניתנו להם שתי ארכות לשם כך. לאור האמור, יש לדחות את הטענות שהועלו על ידי התובעים נגד חוות דעת המומחית בבקשתם מיום 26.9.2016 (טענות שממילא לא מצאתי בהן ממש). עתה מבקשים התובעים למחוק את התביעה ללא צו להוצאות, וזאת תוך סטייה ברורה מההסכמה שהושגה בדיון ובלא שהם מציינים כל הצדקה לכך. בדיון הוסכם, כי התיק יוכרע בהתאם לשאלה האם חתימותיו של הנתבע על הסכם התיווך והסכם הבלעדיות הן אותנטיות, וכי שאלה זו תוכרע על ידי המומחית מטעם בית המשפט. כאמור, ככל שהיו התובעים מבקשים לנסות לערער את מסקנות חוות הדעת באמצעות חקירת המומחית הייתי נעתר לכך. אולם, ברי כי התובעים אינם יכולים לחמוק מן התוצאות המתחייבות מחוות הדעת בהתאם להסכמה בדיון, על ידי מחיקת התביעה לאחר שהוגשה חוות הדעת והתברר כי מסקנותיה אינן לרוחם.

8.לאור האמור, אני מורה על דחיית התביעה. התובעים ישלמו לנתבע את הסכום ששולם על ידו למומחית מטעם בית המשפט (2,000 ש"ח תוספת מע"מ) וכן הוצאות בסך 750 ש"ח.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה תוך 15 ימים ממועד קבלתו לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד.

ניתנה היום, י"ג חשוון תשע"ז, 14 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.