ת"ק 60260-03-15 אלפנט ואח' נ' אדריאן שרותי נסיעות ותיירות

התובעים הזמינו שירותי תיירות באמצעות סוכנות הנסיעות הנתבעת. בין השאר רכשו כרטיסי טיסה בחברת התעופה ההונגרית "מאלב". לאחר שהועבר הכסף לחברת התעופה ובטרם זכו התובעים לטוס, קרסה חברת התעופה והשירות לא סופק. ניסיונות התובעים להשיב את כספם לא עלו יפה והם נאלצו לרכוש כרטיסי טיסה חלופיים.

התובעים מפנים להוראת סעיף 12א לחוק שירותי תיירות, תשל"ו -1976, שלדעתם נועד להתמודד בדיוק עם מצבים שכאלה. הסעיף קובע: "(א) הנותן, בתמורה או שלא בתמורה, אך דרך קבע, שירות משירותי סוכנות נסיעות (בחוק זה – נותן שירותי סוכנות נסיעות) חייב להבטיח את כספי הלקוחות המקבלים ממנו שירות... למקרה שהוא נעשה חדל פרעון או למקרים נוספים, שקבע השר..."

משמע, דרישת החוק היא שהנתבעת תבטיח את כספי הלקוחות מפני חדלות פרעון שלה עצמה –ו לא מפני חדלות הפרעון של ספקי השירותים שרוכשים הלקוחות. הנתבעת לא היתה חייבת להבטיח את לקוחותיה מפני חדלות הפרעון של חברת התעופה שבה רכשו כרטיסי טיסה.

טענה אחרת של התובעים היא, שהנתבעת, המצויה בעסקי תיירות, ידעה או אמורה היתה לדעת על הסכנה בהתקשרותם עם חברת תעופה העומדת על סף הפסקת פעילותה. התובע 1 העיד על דברים שהתבררו לו בדיעבד, אודות תהליך הסתבכות עסקיה של חברת "מאלב": הסתבכות זו נמשכה שנים אחדות, ושיאה התרחש הרבה לאחר רכישת הכרטיסים, אך בסמוך מאוד למועד שבו הועברה תמורתם ל"מאלב" (וגם בסמוך מאוד למועד הטיסה).

במועד הזמנת הכרטיסים עדיין היתה התמוטטות החברה רחוקה. כספם של התובעים הועבר ל"מאלב" 18 יום לפני התמוטטותה, נוכח קרבת טיסתם המיועדת של התובעים – ואז עדיין ניתן היה למנוע את הנזק. עד ההגנה העיד שבזמן אמת לא היה מודע להסתבכות זו. אף שהוא קשור לארגונים שונים העשויים לתת התראות על הסתבכויות של ספקי שירות, הוא לא ידע בפועל על הסתבכות "מאלב" במועד שבו יכול היה להציל את כספם של התובעים. הוא העיד, שלאחר שנודע לו על קריסת "מאלב" הוא עצר את העברת כספי לקוחות אליה, אך את כספם של התובעים שכבר הועבר, לא יכול היה להשיב.

טענת התובעים מעוררת אהדה רבה. הם רכשו כרטיסי טיסה, אך לא זכו לתמורה והפסידו את כספם. הנתבעת לא חייבת היתה לחפש באופן פעיל אחרי מידע על איתנותן הפיננסית של חברות תעופה שאת שירותיהן היא משווקת. לא הוכח שהנתבעת ידעה פוזיטיבית אודות הסיכון שברכישת כרטיסים ב"מאלב" בעת הזמנתם או במועד שבו עדיין ניתן היה לעצור את העברת הכסף. טענת התובעים, כי סביר שבענף התיירות נפוצו שמועות על הסכנה סבירה, אך לא הוכח שידיעות כאלה הגיעו בפועל לנתבעת. ממילא, לא הונח בסיס לטענת התובעים כי הנתבעת היתה יכולה או צריכה להזהירם מפני הסכנה – אף שברור שאילו ניתנה להם אזהרה כזאת היו יכולים למנוע את הנזק.

לאור האמור התביעה נדחית. אין צו להוצאות.

על פסק-דין זה ניתן לבקש רשות ערעור בבית-המשפט המחוזי תוך 15 יום.

ניתן היום, ו' אב תשע"ה, 22 יולי 2015, בהעדר הצדדים.