ת"ק 60247-06-13 סלאמה נ' בדארנה
|
ת"ק בית משפט לתביעות קטנות נצרת |
60247-06-13
14.12.2015 |
|
בפני הרשם הבכיר: אלעד טל |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
מבקש: ראמי בדארנה |
משיב: ח'אלד סלאמה |
| החלטה | |
-
לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן על ידי ביום 4.10.14 כנגד המבקש בהעדר התייצבות, לפיו קיבלתי את התביעה במלואה וחייבתי אותו לשלם למשיב סך של 12,541 ₪ בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד (להלן: "פסק הדין").
-
ענייננו בתביעה שהגיש המשיב כנגד המבקש לתשלום חוב שחב לו המבקש, כנטען, בגין חוות דעת שמאית שהזמין המבקש ממנו. לאחר הגשת התביעה וכתב ההגנה, בהעדר התייצבות מטעם המבקש, ולבקשת המשיב, ניתן על ידי פסק הדין, כאמור.
-
בבקשה זו עותר המבקש, אם כן, לביטול פסק הדין. המבקש טוען בתחילה כי לא התייצב לישיבה עקב מחלה פתאומית שתקפה אותו. לטענתו, אף שלח בבוקר הדיון בקשה בהולה לבית המשפט אולם זו נסרקה מאוחר ולא הוצגה בפני בית המשפט בעת מתן פסק הדין. המבקש מסתמך בטיעונו זה על תעודה רפואית שצורפה לבקשתו לדחיית מועד הדיון הנושאת תאריך 17.11.15 מהמרכז הרפואי "חיאן". לטענתו, אף ניסה ליצור קשר בשעות הבוקר עם משרד המשיב ולהודיע על אי יכולתו להתייצב, אולם ללא הצלחה. לעניין סיכויי ההגנה טוען המבקש כי מעולם לא נשלחה אליו חוות הדעת אותה הכין המשיב ואף המשיב עצמו אינו טוען כי המציא לו את חוות הדעת. כמו כן הוא מעולם לא חתם עם המשיב על הסכם התקשרות או שכ"ט ועל כן הינו סבור כי סיכויי הגנתו גבוהים. על כן הוא מבקש לבטל את פסק הדין שניתן כנגדו.
-
המשיב מתנגד לבקשה לביטול פסק הדין. ראשית מזכיר המשיב כי המדובר כבר בבקשה שניה לביטול פסק דין כאשר בבקשתו הקודמת טען המבקש כי כתב התביעה לא הומצא לו ובית המשפט ביטל ביום 28.5.15 את פסק הדין תוך חיוב המבקש בהוצאות. לטענתו של המשיב, התעודה הרפואית שהציג המבקש כלל אינה קובעת כי הוא זקוק לחופש מחלה ועל כן אינה עילה מוצדקת לאי התייצבות לדיון. וכמו כן המבקש לא התקשר למשרדו ולא ניסה להודיע על אי התייצבותו. עוד הוא טוען כי אין זה הגיוני כי הוא יעמול ויטרח בהכנת חוות דעת לשווא וברור כי המבקש הזמין ממנו חוות דעת. לטענת המשיב התנהלותו של המבקש מצביעה על זלזול בהליכי בית המשפט ואין להיעתר לבקשתו.
-
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.
-
בבואו של בית המשפט לדון בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, עליו להבחין בין פסק דין שנפל בו פגם, ובמקרה כזה יש לבטל את פסק הדין מכוח חובת הצדק, לבין פסק דין שניתן כהלכה, וביטולו נתון לשיקול דעתו של בית המשפט (ראה- א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, סיגא- הוצאה לאור בע"מ, ע' 372- 371; משה קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי- הלכה ומעשה, כרך ב' (מהורה 15, 2007) 1213).
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|