ת"ק 6020-04-14

לתובע נרשם דו"ח על חנייה אסורה, על ידי הנתבעת.

בדיון טען התובע, שמצא על מכוניתו נייר רטוב ולא יכול היה לדעת שמדובר בדו"ח, אך לא טען שלא עלה בו לפחות חשד כי מדובר בדו"ח.

התובע לא טרח לשלם את הדו"ח או לברר את פרטיו, ולדבריו, סמך על כך שיקבל דרישה בדואר לתשלום הדו"ח, במידה ואכן נרשם לו דו"ח שכזה.

הוא לא קיבל כל הודע על הדו"ח ונודע לו שחשבון שלו בבנק ירושלים עוקל על ידי הנתבעת או מטעמה.

על כך מבקש התובע פיצוי בסך 2,000 ₪.

נחה דעתי, על פי האמור בכתב ההגנה ובעדות נציג הנתבעת, שהנתבעת פעלה כדין בניסיונה לאכוף על התובע לשלם את דו"ח החניה שנרשם לו.

הנתבעת מספרת, כי ביום 22.12.12 עבר התובע עבירת חנייה בנצרת ונרשמה לו הודעת תשלום קנס שהיה עליו לשלם (בסך 250 ₪) בתוך 90 יום.

כיוון שהתובע לא שילם את הקנס, נוספה לקנס תוספת פיגורים. מטעם הנתבעת נשלחו לתובע דרישות תשלום להסדרת החוב, בדואר רשום ובדואר רגיל, לכתובתו הרשומה בכתב התביעה, ועל פי החזקה שבדין, דרישות התשלום התקבלו על ידי התובע. מאחר והתובע לא שילם את חובו, עוקל חשבון הבנק שלו בינואר 2014, על פי מה שהייתה רשאית הנתבעת לעשות על פי דין.

לא למותר להוסיף, שהתובע סיפר בדיון, שגם הטלת העיקול על חשבונו לא הביאה אותו לשלם עד היום את חובו בגין הקנס המקורי ותוספות הפיגורים.