אמיר נ' שער

התובע הגיש כנגד הנתבע תביעה כספית בסך 28,900 ₪ עבור תמורת מכירת רכב מסוג אוטובוס זעיר (להלן : "הרכב").

לטענת התובע, האוטובוס הזעיר נמכר תמורת הסכום של 170,000 ₪ בתוספת מע"מ בסך 28,900 ₪, כאשר ההמחאה אשר ניתנה עבור המע"מ חזרה מהבנק בהעדר כיסוי ולפיכך, שולם ע"י הנתבע הסך של 170,000 ₪ ללא המע"מ עבור העסקה.

לכתב התביעה צורפה חשבונית מס מיום 30/8/16 עבור מלוא סכום העסקה, דהיינו, סך 170,000 ₪ בתוספת מע"מ בסך 28,900 ₪ ובסה"כ 198,900 ש"ח.

הנתבע לא הכחיש קיומה של העסקה או את הסכומים הנקובים בכתב התביעה ובחשבונית ואולם טען כי התמורה עבור המע"מ שולמה לאחר שההמחאה חזרה מהבנק וכי התקיימו 2 פגישות להסדרת הנושא, אחת ביום 7/11/16 בה הועבר סך 25,000 ₪ במזומן ולאחר מכן ביום 26/12/16 בה הועבר סך נוסף.

ביום 23/3/17 התקיים דיון בפני בו התייצבו התובע והנתבע ומסרו גרסאותיהם.

התובע העיד כי לאחר שפרסם את הרכב למכירה, הגיע הנתבע ורכש את הרכב כאשר לא היה מעוניין לערוך בדיקה לרכב במכון בדיקה. התובע טען כי סכום העסקה, למעט המע"מ הועבר באמצעות העברה בנקאית ועבור המע"מ מסר הנתבע המחאה דחויה, לבקשת הנתבע ואולם זו חזרה מהבנק בהעדר כיסוי. לטענת התובע, בעקבות זאת קבעו הצדדים להיפגש בתחנת דלק מנטה בעפולה, כאשר לטענתו הנתבע נחזה במועד הפגישה כאוחז במעטפה עם כסף במזומן עבור המע"מ ולכן מסר לידיו את ההמחאה שחזרה ואולם הנתבע השמיד את ההמחאה ולא מסר תמורתה במזומן.

הנתבע לא הכחיש נסיבות העסקה ואולם טען כי ההמחאה עבור המע"מ לא נפדתה במועד ולאחר מכן אכן חזרה מהבנק בהעדר כיסוי מספק. הנתבע אישר קיומה של הפגישה בתחנת הדלק ואולם טען כי התקיימו 2 פגישות.

גרסת הנתבע העלתה סתירות שכן מחד נטען כי סך 25,000 ₪ במזומן נמסר לתובע במזומן וכן המחאה דחויה בסך 3,900 ₪ אשר נפדתה ומאידך, נטען כי הסך של 3900 ₪ שולם בפגישה מאוחרת יותר, כנטען בכתב ההגנה ובאופן הסותר את הטענה כי במעמד הפגישה נמסרה ההמחאה הדחויה ואם כך, אכן לא היה מקום לפגישה נוספת.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, התרשמתי כי יש לקבל את גרסת התובע, באשר היתה קוהרנטית, אמינה ותואמת את גרסתו בכתב התביעה, בעוד הנתבע שינה גרסתו מעת לעת ומצאתי סתירות בטענות שהועלו.