ת"ק 6007-10-14

1.השאלה שבמחלוקת נוגעת לגובה הפיצוי בו יש לחייב את הנתבעת בגין ירידת ערך שנגרמה לרכבו של התובע כתוצאה מתאונה, שהנתבעת הכירה באחריות מבוטחה לגרימתה: האם על הנתבעת לפצות את התובע בגין ירידת הערך שקבע השמאי בסמוך לתאונה או שמא עליה לפצות את התובע בגין ההפרש שבין מחיר המחירון של הרכב ללא תאונה לבין המחיר בו נמכר הרכב בפועל.

2.אין מחלוקת בין הצדדים שרכב התובע נפגע בתאונה בידי רכב שהיה מבוטח אצל הנתבעת. הנתבעת הכירה באחריות נהג הרכב המבוטח מטעמה ופיצתה את התובע על נזקיו על-פי דרישתו בהתאם לחוות דעת השמאי שהגיש, ובין היתר בגין ירידת ערך של 7% בהתאם לקביעה באותה חוות דעת.

בעבור שנתיים מיום התאונה מכר התובע את רכבו. לטענתו בשל נזקי התאונה נאלץ להפחית ממחיר המחירון של הרכב אותה עת (110,756 ₪) לסך של 69,500 ₪. משכך תובע הוא את ההפרש בניכוי הסכום ששילמה כבר הנתבעת בגין ירידת ערך (7,753 ₪) והתביעה הועמדה על 33,503 ₪.

3.התובע טוען כי נזקי ירידת ערך הם נזק ישיר בר פיצוי וכי יש מקום להכיר ב'ירידת ערך מסחרית' ולא רק ב'ירידת ערך טכנית' הנקבעת על-פי כללי השמאות.

מנגד, טוענת הנתבעת שאין מקום לפיצוי מעבר לירידת הערך שקבע השמאי בחוות הדעת וכי ההפרש בין מחיר המחירון של הרכב למחיר בו נמכר בפועל עשוי להיות תלוי בכישורי המיקוח של התובע או בגין מצבו של הרכב שאינו קשור בתאונה. עוד הפנתה הנתבעת לפער בין קביעת השמאי (ירידת ערך של 7%) לעומת ירידת הערך לה טוען התובע שעומדת על כ-40%, תוך שטענה כי מדובר בפער לא סביר והדגישה כי בחוות דעת השמאי לא צויין כי צפוייה 'ירידת ערך מסחרית' בעת מכירת הרכב.

יש בדעתי לקבל את התביעה אך לא במלוא גובהה.

דיון ומסקנות:

4.כשם שפיצתה הנתבעת את התובע בעקבות התאונה על נזקיו הישירים האחרים, הרי משאין חולק ש'ירידת ערך' היא חלק מהנזקים הישירים של התובע כניזוק (רע"א 3557/93 הפניקס נ' מוריאנו, פ"ד מח(4 70. להלן: פס"ד מוריאנו) על הנתבעת לפצות את התובע גם בגין ירידת הערך של רכבו.

ככל רכיב נזק אחר בתביעתו, הנטל על התובע להוכיח את רכיב ירידת הערך בגינו הוא טוען לזכותו לפיצוי; וככל שלא יעמוד בנטל, הרי שתידחה תביעתו, כולה או חלקה.

5.הנתבעת אינה חולקת שהתובע במקרה זה מכר את רכבו בתמורה ל- 69,500 ₪ שעה שמחיר המחירון של הרכב נכון לאותה עת עמד על למעלה מ- 100,000 ₪. התנגדותה של הנתבעת לפצות את התובע בגין ההפרש האמור נסמכת למעשה על 2 טעמים עיקריים, שבצידם טענות הנוגעות לשיקולי מדיניות משפטית ראוייה ולהשלכות הרוחב של הקביעה למקרים דומים נוספים.