גרפל נ' תעבורה

בפני תביעה ע"ס 9,000 ₪ שעניינה נזקים שנגרמו לתובע, לטענתו, עקב אי עמידה של הנתבעת ברישיונה ביחס לקווי האוטובוס שהיא מפעילה באשכול מטה בנימין ביישוב נילי, בו מתגורר התובע.

ואלה עובדות המקרה הנצרכות לעניין הכרעה בתביעה:

התובע מפרט בכתב תביעתו 8 מקרים בהם לא הגיעו האוטובוסים בקווים המשרתים את היישוב נילי, והמופעלים ע"י הנתבעת מכוחו של רישיון שניתן לה לשם כך ע"י משרד התחבורה. התובע ציין הן בכתב התביעה והן בעדותו בפני את תחושתו כי הוא משמש פה, בתביעתו זו, לנוסעים רבים אחרים, הנצרכים לשירותי הנתבעת, ואשר אינם זוכים למענה ראוי לצרכים אלה. התובע הטעים כי אמנם תביעתו זו מתייחסת לשמונה אירועים ספציפיים, אולם במהלך השנים נתקל לא אחת בבעיה בהגעת אוטובוסים- בין אם באיחור ובין אם בהעדר מוחלט שלהם.

הנתבעת התייחסה לנסיעות אותם הזכיר התובע בכתב תביעתו וציינה כי ביחס ל-3 מהמקרים- התקיימה נסיעת האוטובוסים, אם כי באיחור וזאת בשל תקלות שונות שאירעו ברכבי הנתבעת (23.5, 2.6, 28.6). רק ביחס ל-2 מקרים הודתה הנתבעת כי אכן באותם מקרים לא בוצעו נסיעות בקו כלל (17.7 ו-7.8) - וגם מקרים אלה יש לתלות לטענתה בתקלות בלתי צפויות בצי הרכבים של הנתבעת. הנתבעת מטעימה כי לאור העובדה כי הנסיעות באשכול נשוא התביעה נערכות בכלי רכב ממוגנים בלבד, אשר מספרם נמוך ומצבם הכללי מיושן, נוטים כלי הרכב לתקלות. הנתבעת הסבירה עוד כי מיגונם של כלי הרכב תלוי בהחלטות משרד התחבורה ואינו נתון לשיקול דעתה של הנתבעת.

דיון ומסקנות-

אין כל קושי לאתר פסיקת ביהמ"ש אשר דנה בסוגיית חובת המסיע בפיצוי הנוסע מקום בו לא עמד המסיע בתנאי הרישיון שהונפק לו.

וראה לענין זה ת"ק (י-ם) 2659/07, תק (י-ם) 27438-09-14, תק (י-ם) 17754-06-16, תק 23761-09-15 ועוד ועוד. עם זאת, בניגוד לחוק שרותי תעופה בו מצא המחוקק לנכון לקבוע פיצוי מוסכם בגין תקלות ואיחורים באספקת שירותי נסיעה האוויריים, הוראה חוקית דומה אין בנמצא ביחס לתקלות ואיחורים באספקת שרותי נסיעה יבשתיים. השוני בין המקרים ברור. שרותי נסיעה כאלה זולים עשרות מונים וזמינים עשרות מונים. ועדיין, המסתמכים על שרותי התחבורה הציבורית; ובוודאי מי המתגוררים ביישובים קטנים שאינם על צירי תנועה ראשיים, זכאיים לתחבורה ציבורית יעילה העומדת בלוחות הזמנים שנקבעו לכך. נראה כי אף למעלה מזה- חובתם של המסיעים דווקא במקומות אלה הינה חובה מוגברת, בהעדר תחבורה ציבורית זמינה אחרת.

ביהמ"ש אף פסקו לא אחת כי זמנו של הנובע אינו הפקר, וכי ככל והנוסע מצביע על צבר תקלות רחב יותר, מתחזקת התחושה כאילו המדובר בהפרה שיטתית של הרישיון- וככזו היא מזכה את התובע בפיצוי בגין נזקיו- הממוניים ואלה שאינם ממוניים.

עם זאת, אין המדובר בתביעה ייצוגית. עסקינן בתביעה קטנה, שעניינה נזקו של היחיד. אין מקום כי ביהמ"ש זה יחליף את מוסד התביעות הייצוגיות בפסיקת פיצויים בשם קבוצה או למען קבוצה.

מטעם זה גם איני סבורה כי ראוי לו לבימ"ש זה לפסוק פיצויים כלליים- עונשים בלא הוכחת נזק כלל. לדידי- לא זה המקום ואין זה ההליך.

בענייננו, הנתבעת הודתה, הלכה למעשה כי אכן בחלק מן המועדים הנקובים בכתב התביעה, לא עמדה בתנאי רישיונה. ב-3 מהמקרים נרשמו איחורים וב-2 מהמקרים כלל לא הגיע האוטובוס המיוחל.