פנחס נ' גרינברג

התובע הגיש תביעה כספית לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לדירתו בשל רטיבות בתקרת חדר האמבטיה ולאורך קיר חדר השינה, וזאת כאשר דירתו מצויה מתחת לדירת הנתבעת.

התובע צרף לתביעתו חוות דעת שמאי, וכן דרש החזר בגין שכר טרחת השמאי והפסד דמי שכירות בשלוש תקופות האופציה של הסכם השכירות עם הדייר שמתגורר בדירה.

הנתבעת טענה כי התובע לא הגיש נסח טאבו המעיד על בעלותו בנכס, אולם בדיון הציג התובע את נסח הטאבו המלמד על בעלות בנכס.

הנתבעת טענה כי התובע לא הגיש כל ראייה, לפיה הפחית את דמי השכירות, ואין לדעת את טיב יחסיו עם הדייר.

עוד טענה הנתבעת כי מן הדין היה לברר את התביעה בפני המפקח על בתים משותפים, ולגופו של עניין טענה כי הדירה מבוטחת, והיא תיקנה את כל הטעון ליקוי באופן מידי בין באמצעות חברת הביטוח, ובין בתשלום עצמאי.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, עולה כי התובע הרים את הנטל להוכיח את תביעתו מבחינת האחריות לרטיבות, אולם לגבי גובה הנזק, הוכיח התובע באופן חלקי.

התובע הציג תמונות המלמדות על רטיבות בתקרה, דבר שמצביע על נזילה מהדירה שמעל דירת התובע, היא דירת הנתבעת, וכן תמך את תביעתו בחוות דעת של שמאי.

השמאי ביקר בדירה, ומצא סימני רטיבות בחדר השינה ובחדר האמבטיה, בתקרה ובקירות, התנפחות וקילופי צבע, וכן ביצע בדיקות באמצעות מד רטיבות.

על פי מסקנות חוות הדעת, סימני הרטיבות נובעים מחדירת מים שמקורה בליקויים במערכת אינסטלציה של הדירה מעל.