האלה נ' שוגר ואח'

תביעה כספית בסך 32,000 ₪.

1. על פי כתב התביעה, התובע עוסק ב"איתורי חייבים ומידע, במשרדי עורכי דין". בעדותו לפניי ביאר כי הוא מבצע מסירות ובקשות עבור משרדי עורכי דין בתיקים שונים. במסגרת עבודתו זו הוא נתקל בפריטי מידע שונים (עמ' 1 שו' 13-15). וכך, כאשר הגיע לידו מידע על אודות גברת בשם "רבקה אברג'ל" (להלן: "החייבת") ומשהתברר לו כי נתבעת 2 היא נושה שלה בשני תיקי הוצאה לפועל ושסך החוב כ – 310,000 ₪ (ראו נספחים א-ב לכתב התביעה), הוא פנה בתאריך 19.7.16 לנתבע 1 והציע לו מידע – נסח טאבו של נכס מקרקעין שלחייבת זכויות בו. לטענת התובע, סוכם עם נתבע 1 שעבור המידע הנ"ל הוא, התובע, יקבל 10% מסכום תיקי ההוצאה לפועל קרי, סכום של 31,000 ₪. באותו מעמד התובע טוען כי מסר לנתבע 1 את נסח הטאבו ואילו נתבע 1 שילם לו במזומן 500 ₪ כדי להביע "רצינות", בעוד שסוכם שתיקבע פגישה בתוך מספר ימים כדי להעלות על הכתב את התשלום שנקבע.

אלא מאי ? שנתבע 1 לא עמד בדיבורו והתעלם מפניות התובע אליו, כך התובע.

מכאן התביעה בסכום של 32,000 ₪ הכוללים את אותו שכר מובטח של 31,000 ₪ וכן 1,000 ₪ הוצאות.

2. נתבע 1 מכחיש כל סיכום שכזה. לטענתו, התובע הגיע למשרדו כשהוא מתחזה לחוקר פרטי וטען שיש בידו מידע ממשי שיעזור לנתבעת 2 (חברה לא פעילה מזה מספר שנים) לגבות את חובה של החייבת. נתבע 1 מכחיש כי הוסכם על תשלום עמלה כלשהיא, ובאותו מעמד נכח גם עו"ד גיא אופיר, יועץ משפטי פנימי שלו. לטענתו נתבע 1, התובע החליט מיוזמתו להראות לעו"ד אופיר את נסח הטאבו, ומודגש כי הנסח הוא נחלת הכלל וממילא לא הביא הנסח לכל גבייה מהחייבת, המוגבלת באמצעים, שתיק ההוצאה לפועל עדיין ממשיך להתנהל נגדה. בסוף הפגישה התובע ביקש מנתבע 1 תרומה כספית היות שטען כי מצבו הכלכלי קשה, אך משדרש נתבע 1 חשבונית מס והתברר כי לתובע אין חשבונית שכזו, עו"ד אופיר הוא שהוציא מכיסו 500 ₪ ומסר אותם כתרומה לתובע, ובכל מקרה לא על חשבון כל עבודה שהיא.

אלו הן, בתמצית, גרסאות הצדדים.

לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט ושמעתי את הצדדים ואת עו"ד אופיר, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

3. התובע, אשר גרסתו היא בבחינת עדות יחידה של בעל דין, לא הוכיח במידה הדרושה במשפט האזרחי, במאזן ההסתברויות, כי הובטח לו תשלום עבור עמלו, לכאורה. הוא לא הציג כל חוזה בכתב בינו לבין נתבע 1 או נתבעת 2, ואילו על קיומו של הסכם בעל פה, הדעות, כמפורט לעיל, חלוקות, כאשר עו"ד אופיר דווקא תומך בעדותו את עיקר גרסת נתבע 1 כי לא היתה כל הסכמה לשלם עמלה, ודאי שלא בשיעור של 10% (31,000 ₪) מסכום תיקי ההוצאה לפועל של החייבת.

4. יתרה מכך; נתבע 1 הוא בעליה של חברת י.שוגר ובניו העוסקת במימון תמ"א, מימון בניה, מימון יבוא ונותנת השלמות מימון ללקוחות (עמ' 3 שו' 3-4). לדברי נתבע 1, הוא מעסיק מספר עורכי דין שעיסוקם בגבייה מחייבים, והתשלום נעשה לפי אחוזים מהגבייה (עמ' 3 שו' 6-7). אין זה סביר להבטיח עמלה או שכר לתובע כאשר סיכויי הגבייה מתוך נכס המקרקעין (שעל פי הרישומים גם קיימת עליו הערת אזהרה – ראו העתק רישום מפנקס הבתים המשותפים – נספח ג' לכתב התביעה) אינם ידועים, ואף אם תהיה גבייה למעשה יצטרך נתבע 1 לשלם פעמיים, הן לתובע הן לעורך הדין המטפל.