ת"ק 5951-02-14 גילאון נ' פרי

התובעת רכשה מאת הנתבע רכב, ואולם מנוע הרכב תקול והיא עותרת לביטול העסקה ולפיצוי, בטענה כי הוטעתה על ידי הנתבע.

כבר בפתח הדברים יובהר כי אין חולק שהתובעת רכשה את הרכב מבלי שתערך תחילה בדיקה במכון בדיקה לרכב, כי הרכב הוא רכב ישן (שנת 2002) וכי מרישומי מד האוץ עלה כי הרכב גמע במועד מכירתו למעלה מ- 290,000 ק"מ.

בנוסף אין חולק כי התובעת הגיעה אל מגרשו של הנתבע כדי לרכוש את הרכב כשהיא מלווה במכונאי מטעמה, וכי על גבי זכרון הדברים צוינו בכתב יד שני משפטים:

"הרכב נבדק ע"י הקונה (מכונאי של הקונה) ונמצא לשביעות רצונו."

"אחריות 3 חודשים מנוע וגיר ואפשרות לטרייד אין ללא הגבלה".

הנתבע טען כי הרכב נבדק על ידי המכונאי מטעם התובעת וזה מצא כי ברכב בעיה במנוע, ועל כן נוהל מו"מ בין הצדדים, עד שהגיעו לעמק השווה הבא לידי ביטוי במחיר הנקוב בזכרון הדברים. יצויין כי במסגרת כתב הגנתו ביקש הנתבע כי התובעת תגיע אל הדיון בליווי המכונאי שבדק את הרכב על מנת שניתן יהיה לחקור אותו כאן ולהתרשם מן הדברים.

כמו כן טען הנתבע כי מלבד ציון עובדה זו מפורשות במסגרת זיכרון הדברים, ולאחר שזה נערך, הבהירה התובעת כי בתוך כ- 3 חודשים היא עתידה לקבל סכום כסף נוסף ממקור כלשהו, וכי על כן בדעתה לשדרג את הרכב לאחר מכן, וכל מבוקשה – לוודא כי הנתבע יקבל את הרכב בחזרה לידיו ככל שאמנם יגיעו הדברים לידי כך וכי הרכב יתפקד במהלך 3 החודשים האמורים. משכך היו פני הדברים, טוען הנתבע – הוסף המשפט השני לזכרון הדברים, והוא מבטא הסכמות אלו.

לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מעדויותיהם נחה דעתי כי דין התביעה להדחות ואבהיר – 

ראשית יודגש כי התובעת, משיקוליה, בחרה שלא להזמין לדיון כאן את המכונאי שליווה אותה במועד הרכישה. חזקה היא כי בעל דין שבחר שלא להביא ראיה שבשליטתו, שעשה כן מתוך הבנה שלו תובא הראיה (או העד בנסיבות המקרה דנן) – תפעל זו לחובתו דווקא.

הנה כי כן אין לי אלא לקבל את גרסת הנתבע בנוגע להסכמות שנערכו בין הצדדים בכל הנוגע למצב המנוע, ובנוגע לאחריות למנוע. במיוחד נכונים הדברים שעה שהנתבע עצמו עמד על זימונו של המכונאי, ואילו התובעת, הגם שהיתה ערה לעתירתו, בחרה שלא להביאו לכאן.

אוסיף ואציין כי העובדה שהתובעת בחרה להביא עד אחר מטעמה, אשר לא היה נוכח במועד עריכת המו"מ בין הצדדים, לא בדק את הרכב בזמן רכישתו ולא יכול להעיד על מצב הדברים כפי שהיה אז, אין בה כדי להועיל לתובעת בהוכחת טענותיה.