קאסם נ' שירותים ואחזקה

1.בתאריך 25/4/12, או בסמוך לכך, רכש התובע מכונת כביסה וקיבל תעודת אחריות למשך 12 חודשים.

בתאריך 30/4/12 שוכנע התובע להרחיב את הביטוח על מכונת הכביסה מעבר לתקופת האחריות, עד 30/4/18, ושילם לנתבעת, בתמורה, סך של 840 ₪.

ב 16/8/16 פנה התובע אל מוקד השירות של הנתבעת בטענה כי יש תקלה במכונת הכביסה.

2.לטענת התובע, תואם עם הנתבעת כי טכנאי מטעמה יגיע לביתו ב 23/8/16 כדי לטפל בתקלה. הוא ואשתו המתינו לטכנאי, ב 23/8/16, אולם הטכנאי לא הגיע וגם לא ענה ובסופו של דבר הוא הזמין טכנאי באופן פרטי וזה החליף משאבה והתובע שילם לו 300 ₪.

עוד נטען על ידי התובע, כי לאור התנהלות הנתבעת הוא פנה בתלונה לאמון הציבור, ולאחר ברור התלונה הוא קיבל הודעה כי הנתבעת טוענת שמנסים ליצור קשר עמו, לצורך תיאום שירות לקוחות, אולם התובע אינו עונה ולכן אמון הציבור אינו יכול לעזור יותר.

לכן הגיש התובע את תביעתו שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבעת לשלם לו את הסכומים המפורטים בסיפא של כתב התביעה.

3.לטענת הנתבעת, המועד שתואם עם התובע לביקור הטכנאי היה 21/8/16 ולא 23/8/16. ב 21/8/16 התובע ו/או אשתו לא היו בבית. בשיחה שקוימה עם אשתו, היא טענה כי שכחה שקבעו כי הטכנאי יבוא ב 21/8/16. לאחר מכן נעשו על ידי הנתבעת נסיונות לתאום מועד חדש,, אולם לא היה מענה ,"... בנייד ובנייח בבית התובע".

הנתבעת אף הביעה נכונות לבטל את עסקת ביטוח מכונת הכביסה ולהחזיר לתובע את החלק היחסי של הסכום אותו שילם התובע עבור הביטוח, מיום הגשת התביעה (3/1/17) ועד תום תקופת הביטוח (30/4/18).

4.בישיבת יום 1/6/17 נתנו הצדדים את הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, על סמך הנטען בכתבי הטענות, המסמכים שצורפו ו/או הוגשו ועדויות הצדדים, ללא צורך בהנמקה.