ת"ק 59466-06-15 רוזנבלט נ' יהלומים ושעונים

התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעת ובגידרה היא דורשת, כי יושב לה התשלום בסך של 350 ₪ אותו שילמה בגין שעון שרכשה אצל הנתבעת, והוחזר על-ידה בטענה לאי התאמה.

יצויין, כי התביעה הוגשה כנגד הנתבעת, שהיא הלכה למעשה "שם מסחרי", אשר איננו אישיות משפטית, המנוהל על-ידי "עוסק מורשה" (כהגדרת מונח זה בחוק מע"מ). יחד עם זאת, הנתבעת הגישה כתב הגנה באמצעות מר יעקב חדד, שהינו ככל הנראה העוסק המורשה ובעל העסק, אשר בכתב ההגנה לא הכחיש את עובדות היסוד המפורטות בכתב התביעה, ועל-כן יש לראותו כנתבע בפועל על יסוד האמור בכתב ההגנה.

היות שכך, והיות והתובעת איננה מיוצגת, איני מוצא מקום להיזקק לבקשה פורמלית לתיקון כתב התביעה, שכן כאמור הצדדים הנכונים להליך הגישו כתבי טענות.

הנתבע ביקש בכתב ההגנה לדחות את התביעה מן הטעם, כי לתובעת ניתן זיכוי כספי מלא בגין השעון, אותו יכולה היתה לממש בתוך תקופה של 90 יום, ומשלא נעשה בו שימוש בתוך התקופה האמורה, הרי שהוא פג תוקף. לגישת הנתבע התובעת פקדה את החנות מספר פעמים והוצעו לה פריטים שונים אך היא סרבה, ועל- כן אין לה אלא להלין על עצמה.

אף שהוגש כתב הגנה, הרי שהנתבע לא התייצב לדיון שנקבע ליום 9/3/2016. עיון במערכת "נט המשפט" מעלה, כי הנתבע זומן לדיון כדין. היות שכך, התובעת זכאית לקבל פסק דין בהתאם לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976.

כמפורט לעיל, הנתבע איננו מכחיש את עובדות היסוד שבתביעה, אלא שלהשקפתו הזיכוי שניתן פג תוקף.

היות והנתבע איננו מכחיש את העבודות המפורטות בתביעה, הרי שניתן לומר, כי התובעת הוכיחה את תביעתה מהפן העובדתי.

באשר לפן המשפטי, איני מקבל את הטענה, כי הזיכוי פג תוקף לאחר 90 יום . לטענה זו אין אחיזה בדין, ואף לא הוצגה כל ראיה להסכמה חוזית בין הצדדים בעניין זה. היות שכך, והיות ואין חולק, כי הנתבע מחזיק בסך של 350 ₪, ששולם על-ידי התובעת, מבלי שסיפק סחורה בגין סכום זה, הרי שיש להשיבו לתובעת.

אשר על כן, הנתבע ישלם לתובעת סך של 350 ₪, אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. כמו כן ישא הנתבע בהוצאות התובעת בסכום כולל של 150 ₪.

זכות ערעור כחוק.