ת"ק 5943-10-14 חדד נ' גליקסברג ואח'

בפניי בקשה לסילוק התובענה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית, מעשה בית דין, בעדר עילה ובשל כך שהתביעה טרדנית וקנטרנית. לחלופין מבוקש לחייב את התובע בהפקדת ערובה להוצאות הנתבעים.

ביום 2.10.14 הגיש המשיב את התובענה נשוא ענייננו לפיצוי כספי בסך 20,000 ₪, בגין נזקים כלכליים ונפשיים שנגרמו לו, לטענתו, בשל התנהלותם של המבקשים - עובדי משרד החינוך.

לטענת המבקשים, תובענה זו הינה תביעה נוספת בסדרת תביעות ארוכה, שמהותן ניסיון פסול לעקוף את נהלי משרד החינוך, תוך הפעלת לחץ לא ראוי על הגורמים המקצועיים אשר מילאו תפקידם נאמנה בעניינו של המשיב. מדובר בספר לימוד בהיסטוריה שחיבר המשיב, וביקש ממשרד החינוך לאשרו כספר לימוד רשמי. משרד החינוך קבע כי הספר אינו עומד בדרישות הקיימות להכרה בספר לימוד רשמי.

ראשית, נטען כי התביעה נעדרת סמכות עניינית, שעה שלבית משפט זה אין את הסמכות להכריע בסוגיות שבמחלוקת, בדבר ספריו של המשיב, כשהגשת התביעה נעשתה במטרה לעקוף את קביעותיו הפוזיטיביות של בג"צ בהליכים קודמים בין הצדדים. שנית, מדובר בפלוגתא אשר כבר הוכרעה בהליכים קודמים, המונעים מהתובע להעלותה שוב. המשיב (הוא התובע דנן), מבקש להוכיח בתובענה זו, כי טענות שונות שנאמרו על ידי המבקשים בהליכים אחרים, אינן נכונות, בניגוד לקביעות ברורות של בתי משפט שדנו בעניין. פסק הדין בערכאות קודמות, מקים מחסום דיוני לפני בעלי הדין המונע התדיינות נוספת בין בעלי הדין, בכל שאלה שהוכרעה בפסק הדין. משדחה בית המשפט את עתירותיו של התובע בהליכים קודמים, הלכה למעשה קיבל בית המשפט את טענות המבקשים, ולפיכך מנוע התובע מלהעלות טענה זו בהליך הנוכחי. שלישית, טענו המבקשים להעדר עילה ולהיותה של התביעה טורדנית וקנטרנית. המשיב עושה שימוש טרדני וקנטרני בזכות הגישה לערכאות לצורך התנגחויות אישיות עם גורמים שונים במשרד החינוך. המשיב מגיש תביעות סרק רבות חסרות בסיס, לרבות תביעות אישיות כנגד גורמים שונים במשרדי הממשלה, העולות כדי שימוש לרעה בהליכי משפט. רביעית ולחלופין, מתבקש בית המשפט לחייב המשיב בהפקדת ערובה להוצאות המבקשים. המשיב הגיש מספר תביעות רב שנדחו או נמחקו כולן בעבר. לאור ההוצאות הרבות הכרוכות בניהול תובענה זו, מבקשים המבקשים להבטיח הוצאותיהם.

המשיב התנגד לבקשה. לטענתו מדובר בכתב הכפשה כנגדו, על כך שהוא עושה שימוש בזכותו החוקית לתבוע את עובדי משרד החינוך בגין הפגיעה שלהם בו. המבקשים לא ביססו בקשתם. לטענתו, גם אם ניתן פסק דין, יש להעניש את מי שלא אמר אמת בבית המשפט. עוד טען המשיב, כי תביעתו מעלה עילה חדשה שטרם נדונה בעבר. העתירות שהוגשו לבית המשפט המחוזי ולבית המשפט העליון, דנו באפליה לרעה של החינוך הדתי בהיסטוריה. עוד טען המשיב כי אין מקום לחייבו בהוצאות ובהפקדת ערובה וכי מדובר בדרישה חצופה ועזת פנים.

בתשובה שהגישו המבקשים, חזרו על טיעוניהם והוסיפו כי הם מוחים על שפתו של המשיב שהיא רווית חרפות וגידופים.

ההכרעה

מדובר בתובענה לפיצוי כספי בסך 20,000 ₪, בגין נזק נטען שנגרם למשיב בשל "דברי שקר" שנטענו על ידי הנתבעים 1-3 בהליכים משפטיים אחרים בעניינו של התובע, וכן כנגד הנתבעת 4, נציגת משרד החינוך מתוקף תפקידה בלשכה המשפטית. המבקש פירט בתביעתו את התובענות הרבות שהגיש כנגד משרד החינוך, ואת טענות המבקשים בהליכים המשפטיים שהתנהלו. לטענתו, מדובר בטענות שקריות, שגרמו למשיב נזק.

נמצא איפוא, כי מה שהמשיב מבקש, הוא שבית המשפט יכריע בטענות עובדתיות שטענו המבקשים בהליכים אחרים, טענות שכבר הוכרעו באותם הליכים במסגרת פסקי הדין שניתנו בהם. משקבע בית משפט אחר, על יסוד חומר הראיות שעמד בפניו, קביעות אלה ואחרות - אין בית משפט זה מוסמך לדון באותו עניין פעם נוספת וזאת בשל העיקרון בדבר השתק פלוגתא. אם סבור התובע כי בתי המשפט שגו בהחלטתם, ישנן דרכים חוקיות לתקוף החלטות אלה, אולם לא ניתן לפתוח בהליך אחר, שכל כוונתו לחלוק על קביעתו של בית משפט אחר.