ת"ק 59422-02-15 שריקי נ' גוטמן ואח'

התובע רכש מהנתבעים רכב פרטי מסוג יונדאי I 30 CW, שנת ייצור 2000 (להלן – הרכב), בתמורה לסך של 39,500 ₪ (להלן – העסקה).

התובע טוען, כי הנתבעים הציגו את הרכב - הן בפרסום באינטרנט לפני מכירתו והן בהסכם המכירה עצמו – כרכב שהיו לו שני בעלים פרטיים קודמים. לאחר ששילם התובע לנתבעים את מלוא התמורה, ובטרם העביר התובע את הבעלות ברכב על שמו, התברר לו כי הבעלים הראשון ברכב היתה חברת ליסינג. לטענת התובע, נוכח עובדה זו, מאבד הרכב כ-22% מערכו. התובע טוען, כי הנתבעים הסתירו את בעלות הליסינג ברכב בכוונה תחילה. לטענתו, אילו ידע את העובדות לאשורן, היה נמנע מביצוע העסקה כלל ובוודאי שלא היה רוכשו במחיר בו נרכש הרכב בסופו של דבר.

התובע טוען עוד, כי ביקש לבטל את העסקה, להשיב לנתבעים את הרכב ולקבל את כספו בחזרה, אלא שהנתבעים סירבו לכך.

לטענת התובע, לשם צמצום הנזקים שנגרמו לו, כבר למחרת העסקה מכר את הרכב לסוחר מכוניות תמורת 37,000 ₪.

התובע עותר, לחייב את הנתבעים, בתשלום פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו – לטענתו, כדלקמן:

• סך של 8,690 ₪ בגין ההפרש בין סכום ששולם תמורת הרכב ובין שוויו של הרכב לאחר הפחתת שיעור של 22% מערך הרכב, בגין היותו בבעלות קודמת של ליסינג;

• סך של 1,337 ₪ בגין אגרת הרישוי;

• סך של 3,500 ₪ בגין נזק בלתי ממוני;

• סך של 1,500 ₪ בגין הוצאות משפטיות.

  הנתבעים טוענים, כי יש לדחות את התביעה על הסף, ככל שהיא נוגעת לנתבעת 2, מחמת העדר יריבות. הנתבעת 2 לא היתה בעלת הרכב והיא איננה צד להסכם המכירה.