ת"ק 59405-01-15 קלוסובסקי נ' סטפננקו

מונחת לפני תביעה של ערב כנגד החייבת העיקרית, שאת חובה הוא פרע.

לטענת התובע הוא חתם כערב להלוואה אותה לקחה הנתבעת בבנק הפועלים בע"מ, הנתבעת לא שילמה את חובה לבנק והבנק אילץ אותו לשלם את יתרת חובה בסך של 22,199 ₪. להוכחת התשלום הגיש התובע את המסמך ת/1 שהוא אשור הבנק כי קבל מהתובע את הסכום הנ"ל לסגירת חובה של הנתבעת.

הנתבעת מצדה, אינה מכחישה כי לקחה הלוואה להפעלת שני גני ילדים בניהולה באמצעות חשבון בנק הרשום על שמה בבנק הפועלים אולם לטענתה, המדובר בהלוואה שנלקחה יחד ובעבור מי שהיה אז בן זוגה לחיים, ושביניהם היה הסכם בעל פה כי החוב יפרע על ידי בן זוגה וממילא האחרון היה שותף לחשבון הבנק ומן הראוי היה כי התביעה תוגש נגדו ולא כנגד הנתבעת. לטענת הנתבעת היא נאצלצה לברוח מישראל לאחר שבן זוגה הכה אותה, אולם השאירה כסף בחשבונה לבן זוגה על מנת שישלם את החובות במקומה. בנה מאשר את סיפורה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובראיות שהוצגו בפני, ושמעתי את טיעוני הצדדים בעל פה, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.

ואלה נימוקי:

1. אין מחלוקת כי הנתבעת לקחה את ההלוואה בבנק הפועלים. אין מחלוקת גם כי התובע היה ערב להלוואה זו.

2. סעיף 9 לחוק הערבות תשכ"ז – 1967 (להלן "החוק") קובע כדלקמן:

"זולת אם ניתנה הערבות שלא בהסכמת החייב, זכאי הערב לחזור על החייב ולהיפרע ממנו מה שנתן למילוי ערבותו, בתוספת הוצאות סבירות שהוציא לרגל הערבות וריבית בשיעור המלא לפי חוק פסיקת ריבית, תשכ"א-1961, מיום מילוי הערבות או מיום ההוצאות."

3. משלא פרעה הנתבעת את חובה לבנק וברחה – כדבריה – מישראל – והתובע פרע את יתרת חוב במקומה, קמה לתובע הזכות על פי סעיף 9 לחוק לחזור אל הנתבעת בתביעה להיפרע ממנה.