ת"ק 594-01-15 אריה נ' בצרי ואח'

1.התובעת היא גננת והנתבעים רשמו את בנם לגן שבבעלותה.

לטענת התובעת, ביום 27/11/14 הנתבעים החליטו להוציא את בנם מהגן, אך לא שילמו לה את הסכומים המגיעים לה עפ"י ההסכם שעליו חתמו.

לטענתה, על פי ההסכם היה על הנתבעים לשלם לה, מלבד התשלום עבור החודשים שבהם שהה בנם בגן, גם סכום נוסף, השווה לשכ"ל של שני חודשים נוספים – האחד בגין הודעה מוקדמת, והשני כפיצוי מוסכם כקבוע בהסכם.

בסה"כ הוגשה לכן התביעה על סכום של 5,600 ₪ (2800 ₪ לכל חודש).

2.הנתבעים טוענים כי יש לדחות את התביעה.

לטענתם, הם הוציאו את בנם מהגן בשל חשדם כי הוא היה קרבן לתקיפה ואף הוגשה על ידם תלונה בעניין זה.

לטענתם, כשמצאו את בנם חבול, ולא קיבלו מהתובעת תשובות מניחות את הדעת באשר לאופן שבו נוצרו החבלות, החליטו להוציאו מן הגן.

לטענתם, בנסיבות הללו אין עליהם חובה לשלם לתובעת את התשלומים שתבעה, משום שהתובעת היא שהפרה את ההסכם ואת חובת הזהירות שהיא חבה כלפי בנם.

3.בדיון, שהיה בפני ביום 28/4/15, שמעתי את טענות הצדדים.

4.טענת הנתבעים היא למעשה טענת "הודאה והדחה" – שכן הם מודים שהוציאו את בנם מהגן תוך שנת הלימודים וללא הודעה מוקדמת, אך טוענים כי בנסיבות, יש לפטור אותם מתשלומים המפורטים בהסכם.

לפיכך, הנטל על הנתבעים להוכיח כי מתקיימות נסיבות, שבגינן אין לחייבם בסכומים האמורים.

5.נטל זה לא עלה בידי הנתבעים להרים.

6.לא עלה בידי הנתבעים להרים את הנטל המוטל עליהם ולהוכיח כי הוציאו את בנם מהגן בשל החשד, לכאורה, למעשים פליליים כלפיו, כפי שהם טוענים עתה.