ת"ק 59265-06-16 אהרון נ' סלקום ישראל בע"מ

לפני תביעה על סך 33,500 ₪.

התובע, שיוצג בהליכים על ידי בנו, מר עמוס שפי גל (ור' החלטה מיום 29.8.16) טוען כי בתקופה ממאי 2014 ועד אוקטובר 2015 חויב על ידי הנתבעת, מדי חודש, בסך כ-150-140 ₪ בחיובים עודפים בקשר לעלות חבילת ההתקשרות שלו עמה, בקשר לגלישה באינטרנט שלא צרך ובקשר לשירות "המתנה נעימה" אותו כלל לא ביקש לקבל. לטענת התובע, בתקופה זו ירדו מחירי חבילות ההתקשרות עם חברות הסלולר בעשרות אחוזים, נוכח התחרות בשוק. נטען כי בבירור עם הנתבעת נמסר שכיום לא משווקת עוד הנתבעת חבילות כדוגמת זו שהיתה לתובע וכי עסקינן בעושק של התובע ובניצול מצוקתו הנובעת מגילו וממצבו הרפואי.

לטענת התובע, על הנתבעת היה לפעול ביוזמתה להעבירו למסלול חיוב בעלות מופחתת ולא להטיל את האחריות על כך עליו.

הנתבעת טוענת, מנגד, כי מאז התקשר עמה התובע בשנת 2007 ועד לסיום ההתקשרות ביניהם לא פנה אליה התובע מעולם בכל בקשה או דרישה בקשר לחיוביו. לטענתה, רק משבדק בנו של התובע את התקשרותו של התובע עמה ומצא כי היא אינה כדאית ומתאימה לצרכיו בחר להגיש את התביעה ולהכחיש שירותים שקיבל התובע.

לטענת הנתבעת, חתם התובע על הסכם ההתקשרות ביניהם בשנת 2007 ובו צוינו פרטי ההתקשרות בצורה ברורה. בשנת 2014 פנה אליה התובע לשם שדרוג מכשירו וחתם על הסכם לקבל שירות "המתנה נעימה", שגם תנאיו הוצגו לו בבירור.

לטענת הנתבעת, אין היא מבצעת שינוי יזום בתנאי ההתקשרות עם לקוחותיה, ומשפנה בנו של התובע אל הנתבעת באוקטובר 2015 בטענות על תנאי ההתקשרות עם אביו, התובע, מסרה לו את הדברים כאמור. באותו חודש נויד מספר הטלפון של התובע לחברת תקשורת אחרת.

בדיון הגיש בנו של התובע לבית המשפט מסמך המסכם את טענותיו (ת/1) ומשכך לא נדרש לחזור על הדברים לפרוטוקול הדיון. נציגת הנתבעת סיכמה טענותיה ובן התובע השיב לסיכום.

דין התביעה להדחות.

טענותיו של התובע הן, למעשה, טענות בדבר הכדאיות הכלכלית של ההתקשרות עם הנתבעת. ככל שמצא התובע (בעצמו או באמצעות בנו) כי העסקה לה היה מחויב עם הנתבעת לא היתה כדאית עוד, יכול היה – וכך עשה בפועל – לסיים ההתקשרות ולהתקשר עם נותן שירותים מתחרה.