נמרודי נ' בונדרב ואח'

1.תביעה קטנה על סך 20,000 ש"ח בגין נזקים שגרמו הנתבעות, כך לטענת התובעת, לדירה אותה שכרו מהתובעת.

2.הנתבעות, אם ובתה, שכרו מהתובעת דירה החל משנת 2002 ועד שנת 2016. לאחר שפינו את הדירה, טענה התובעת כי נגרמו לדירה נזקים שונים, ואיימה להפקיד שיק ביטחון על סך 20,000 ש"ח של הנתבעות. בשלב מסוים, הסכימו הנתבעות לשלם לתובעת סך של 5,000 ש"ח. נקבעה פגישה בין בנה של התובעת לבין בתה של הנתבעת 1. בפגישה, שהתקיימה בנוכחות עורך דין שאצלו עבדה הבת, לא הגיעו הצדדים להסכמות, ככל הנראה מכיוון שהתובעת לא הסכימה לחתום על מסמך לפיו כנגד תשלום הסך של 5,000 ש"ח לא יהיו לה טענות נוספות. התובעת מפנה טענות קשות כלפי הבת ועורך הדין שהעסיק אותה בקשר למה שאירע באותה פגישה. טענות אלו הוכחשו על ידי הבת. עם זאת, אין חולק כי בסופה של הפגישה לא שולם הסך של 5,000 ש"ח, ושיק הביטחון נותר בידי הבת. בעקבות התפתחות זו הוגשה התביעה שבפנינו.

3.אקדים ואומר, כי יש לראות בחומרה את ההתנהלות האמורה. אין בידי להכריע במחלוקת בין הצדדים בקשר למה בדיוק אירע באותה פגישה, אולם העובדה שאינה שנויה במחלוקת שבסופה של הפגישה לא הושגו הסכמות ושיק הביטחון לא הוחזר לבנה של התובעת, מלמדת על התנהלות שאינה ראויה. עם זאת, אין בכך כדי להשפיע על ההכרעה בהליך הנוכחי. אילו הייתה לכך משמעות, נכון הייתי לקבוע כי יש לראות את התובעת כמי שאוחזת בשטר נגד הנתבעות, ובנתבעות כמי שהגישו התנגדות לביצוע השטר. אלא שגם במקרה כזה, משמדובר בשטר ביטחון שניתן בין צדדים קרובים, הנטל להוכיח את טענותיה היה מונח על כתפי התובעת. כפי שאפרט, התובעת לא עמדה ברובו הגדול של נטל זה.

4.כתב התביעה של התובעת אינו מפורט במיוחד. ככלל, ניתן ללמוד מטענות התובעת כי לשיטתה אחראיות הנתבעות על הנזקים הבאים: קירות מוזנחים עם כתמי רטיבות; תריסים שבורים; ארונות מטבח הרוסים ורקובים; חוטי חשמל חשופים; ברזים שבורים; ורהיטים שלא נשמרו. לטענת התובעת, כל אימת שהנתבעות ביקשו דבר מה היא נעתרה להן, ובשלב מסוים אף שילמה להן 750 ש"ח עבור צביעה שלא בוצעה על ידן. להוכחת טענותיה, הציגה התובעת מספר תמונות וכן הביאה לעדות את בעל המקצוע שביצע שיפוץ בדירה לאחר עזיבת השוכרות. לפי טופס הצעת מחיר שצירפה התובעת לתביעה, היא שילמה לבעל מקצוע זה סך של 15,464 ש"ח (כולל מע"מ) עבור תיקונים שנעשו בדירה.

לטענת הנתבעות, כבר כשנכנסו לדירה היא הייתה מוזנחת, ובמהלך תקופת השכירות התגלו בה פגמים שונים, לרבות רטיבויות קשות. לטענתן, התובעת התעלמה מתלונותיהן לגבי מצבה של הדירה, ורק פעם אחת נתנה להן 600 ש"ח עבור צביעה. לפיכך, הן נאלצו לצבוע אותה על חשבונן פעמיים, לרבות פעם אחת כשנה לפני עזיבתן.

5.הנתבעות שכרו את הדירה במשך כ-15 שנים. בפרק זמן זה, גם אם אקבל את טענת התובעת (המוכחשת על ידי הנתבעות, ושלא הובאו לה ראיות) כי מצב הדירה כשנמסרה לנתבעות היה טוב, רק סביר הוא שייגרמו לדירה במהלך השנים נזקים עקב בלאי סביר. על מנת לזכות בתביעתה, היה על התובעת להראות כי ישנם נזקים שנגרמו לדירה שאינם נובעים מבלאי סביר, ואשר האחריות להם מוטלת על הנתבעות, כשוכרות הדירה. לאחר עיון בתמונות שהציגה התובעת, איני סבור כי היא עמדה בנטל זה, למעט בעניין אחד, שולי יחסית.

6.לעניין התריסים, מהתמונות שהציגה התובעת עולה כי אין מדובר בנזקים בולטים, כגון שבירת שלבים, אלא בנזקים שנחזים להיות סגירה לא הרמטית של השלבים וכדומה. נזקים אלו, כך נראה, נובעים כתוצאה מהתעקמות של חלקים מסוימים בתריסים. גם אם אניח כי התריסים היו חדשים במועד תחילת השכירות (וכאמור, הנתבעות טוענות אחרת), לאחר 15 שנים של שכירות דומה כי הדבר יכול לנבוע גם מבלאי סביר, ומכל מקום לא הוכח אחרת. לעניין הברזים, התובעת הציגה תמונה אחת של ברז, אשר לא ברור מה הנזק שנגרם לו. יצוין, כי בעל המקצוע שהעיד מטעם התובעת אמר כי הנזקים בדירה נובעים כתוצאה מ"התיישנות או הזנחה", היינו גם לשיטתו לפחות חלק מהנזקים עשויים לנבוע מבלאי סביר.

7.התובעת טוענת, כי הנתבעות זרקו רהיטים מסוימים שהוסכם שישמרו בדירה. טענות אלו, שמוכחשות על ידי הנתבעות, נטענו באופן מעורפל ולא הובררו עד תומן. מכל מקום, לא הובאו ראיות התומכות בהן, וממילא הן לא הוכחו.

8.המרכיב המשמעותי ביותר בתביעה הוא נזקים שנגרמו על ידי רטיבות. כפי שעולה מהתמונות שהוגשו, יש על הקירות כתמי רטיבות. כמו כן, אין מחלוקת כי ארונות המטבח של הדירה היו הרוסים ורקובים כתוצאה מרטיבות. אלא שהאחריות על הרטיבות, הנובעת מכשל צנרת, אינה מוטלת על כתפי הנתבעות. אדרבה, הייתה זו אחריותה של התובעת לתקן את הרטיבות שהופיעה במהלך תקופת השכירות. אפשר שלנתבעות הייתה אחריות אילו היו מתעלמות מהרטיבות ולא מדווחות עליה לתובעת, וכתוצאה מכך היו ארונות המטבח ניזוקים. התובעת טוענת כי כך בדיוק נהגו הנתבעות, אולם מקובלת עלי טענת הנתבעות, שנתמכו בעדותה של בתה של הנתבעת 1, כי הן כן דיווחו לתובעת על הרטיבות, אשר אף גרמה לריחות קשים, והיא דחתה את טענותיהן. מדובר ברטיבות משמעותית, אשר גרמה לפי הנטען גם לפגעי ריח, ואין כל סיבה להניח כי הנתבעות הסכינו איתה בלא שהתלוננו עליה בפני התובעת, במיוחד שאין מחלוקת שלפחות פעם אחת פנו הנתבעות אל התובעת בתלונה לגבי רטיבות (כאשר לטענת התובעת היא נתנה להן 750 ש"ח לתיקון הנזק שנגרם כתוצאה מהרטיבות ולטענת הנתבעות היא נתנה להן 600 ש"ח).

9.הנקודה היחידה בה מצאתי לקבל את טענת התובעת היא לעניין העובדה שהנתבעות השאירו את הדירה עם חוטי חשמל חשופים ועם חורים בקירות. לאחר העיון בתמונות, אני מעמיד את הנזק בעניין זה, על דרך האומדנה, על סך של 750 ש"ח. בנוסף, נוכח ההתנהלות הקשורה לשיק הביטחון, אני מוצא לחייב את הנתבעות בהוצאות בסך 1,000 ש"ח.

10.לאור כל האמור, אני מורה כי הנתבעות ישלמו לתובעת סך של 1,750 ש"ח, וזאת תוך 30 יום.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד.

ניתן היום, ה' אייר תשע"ח, 20 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.