ת"ק 59231-02-16 ליפשיץ נ' אשכנזי ואח'

בפניי בקשת הנתבעים לדחיית על הסף מחמת התיישנות.

בפתח דבריי אציין כי, לכתב התביעה צורף מסמך הנחזה להיות חוזה שכירות משנה בין התובע לבין הנתבע 1 (נספח 2 לכתב התביעה), אולם - למעט כותרת וסעיפים 14-15 לחוזה וחתימות הצדדים, לא ניתן ללמוד ממנו דבר אודות ההתקשרות בין הצדדים. מאידך, הנתבע 1 איננו חולק כי היה הסכם שכירות משנה בינו לבין התובע, וכי גר בדירה נשוא ההסכם משך השנים הנטענות.

הנתבע 1 בעצם כופר בזכות התובע הנחזית מהחוזה לשכירות משנה עליו חתם, ומבקש משך שנים להטיל על התובע את נטל ההוכחה בשרשור הזכות. טענתו בכל השנים היא ברמת ההוכחה (ולא הזכות), והיא: אף שמשך כשנה שילם לתובע דמי שכירות, עמדתו היא שעד שהתובע לא יוכיח שמי שרשום בהסכם (עליו חתם גם הנתבע 1) - כנציג הבעלים שנתן לתובע את זכות השכירות ושכירות המשנה, אכן היה מוסמך מטעם הבעלים ליתן את זכות השכירות שיש בה שכירות משנה לידי התובע. טענה חדשה שמעלה התובע בשנת 2013, היא: אני לא מוכן לשלם לתובע את דמי שכירות המשנה, אפילו יוכח שהזכות אכן מטעם הבעלים – כדין, עד שהתובע לא יוכיח כי שילם את השכירות בפועל לבעלים או מי מטעמו.

רקע עובדתי - בתמצית

התובע שכר ממר בן יאיר יוספי (להלן: "בעל הבית"), דירה ברחוב אבן גבירול 110 בתל אביב (להלן: "הדירה") יחד עם שותף, לתקופת שכירות אשר התחדשה מעת לעת בכתב, מיום 1.3.05 ועד לסיום מועד ההארכה ביום 28.2.09 (להלן: "תקופת השכירות העיקרית").

ביום 1.6.06 (על פי נספח המצורף לכתב התביעה) נחתם הסכם בין התובע לבין בעל הבית "נספח לחוזה שהכירות" לפיו "ניתנה הרשאה לשוכר להשכיר את הדירה בשכירות משנה בכפוף לתנאי החוזה אשר נחתם הין המשכיר לשוכר".

על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 28.6.06 חתם הנתבע 1 עם התובע על הסכם שכירות משנה בדירה על חלקו בדירה, לתקופה בת 12 חודשים אשר הוארכה בפועל עד ליום 28.2.09 (להלן: "תקופת שכירות המשנה"). על פי האמור בכתב התביעה (לא הוצג ההסכם כאמור), התובע שילם את שכר הדירה לבעל הבית, ואילו – עד שלב מסוים - הנתבע 1 היה מפקיד לחשבון הבנק של התובע את התשלום מידי חודש. עוד טוען התובע כי, הנתבע 1 עמד בהתחייבותו על פי ההסכם בשנה הראשונה שלשכירות המשנה.

התובע טוען כי החל מהשנה השנייה לשכירות המשנה, כלומר החל מ- 28.6.2007, הפסיק הנתבע 1 לשלם לו את דמי שכירות המשנה, בעוד שהתובע ממשיך לשלם את שכר הדירה לבעל הבית. התובע טוען, כי הוא פנה לנתבע 1 פעמים רבות, והנתבע 1 ציין כי אינו מתכחש לחוב, אך הודיע כי הסדרתו כפופה לכך שהתובע ימציא לנתבע 1 מסמכים מסוימים המאשרים את זכותו החוקית של התובע בדירה, וזאת - מעבר לחוזה השכירות העיקרי בין התובע לבין בעל הבית. מהמסמכים עולה כי, ככל הנראה, הדרישה של התובעים לקבל לעיונם את הייפוי הכוח הבלתי חוזר - עלתה, משום שלפי ההסכם שהתובע מציג מול הבעלים, הבעלים – מר יאיר יוספי - מיוצג בהסכם על ידי מר חיים גורן (כ"בא-כוחו").