דני נ' הרשפט ואח'

1.תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

2.לטענת התובע, הוא חנה בכחול לבן, הסתכל במראה וראה שהרחוב מאחוריו ריק, פתח את הדלת מעט והתכוון לצאת, ואז הגיע במהירות הרכב הנהוג על ידי הנתבעת 1 ("הנתבעת") ופגע בדלת. לטענתו, הפגיעה הייתה כה חזקה, עד כי הרכב שלו התרומם. התובע הביא לעדות את גב' איילת נחייסי, שחנתה מאחוריו. גב' נחייסי העידה כי ראתה את התובע מתכוון לצאת מהרכב ושולח מבט לכיוונה, ואז הרגישה משב רוח וראתה אותו קופץ חזרה לרכב. גב' נחייסי ציינה שאינה יודעת באיזו מהירות נסע רכב הנתבעת.

3.לטענת הנתבעת, היא נסעה ברחוב בצורה איטית, כאשר התובע פתח לפתע את הדלת, היא לא הצליחה לעצור ופגעה בו. הנתבעת מכחישה את טענת התובע כי מחמת הפגיעה היא "הרימה" את רכב התובעת. מטעם התובע העידה גם גב' שלומית ארץ חדשה, שהייתה עמה ברכב, ואישרה בעדותה את גרסת הנתבעת.

3.לאחר שהאזנתי לעדויות, עיינתי בתמונות ושקלתי את הדברים, אני סבור כי יש לחלק את האחריות לתאונה כך שהתובע יישא ב-80% ממנה, והנתבעות יישאו ב-20%.

4.מעיון בתמונות עולה, כי שדה הראייה מהמקום בו חנה רכב התובע הוא ארוך למדי. הנתבעת וחברתה העידו, ועדותן נתמכת בתמונות, כי הן נסעו ברחוב כ-80-50 מטר לפני שאירעה התאונה. בנסיבות אלו, אין זה נראה סביר כי כאשר התובע בדק את הרחוב הוא היה ריק, ושנייה לאחר מכן, כאשר פתח את הדלת כדי חרך, כבר הגיע לשם רכב הנתבעת. התרחיש הסביר יותר הוא, כי התובע פשוט לא הבחין ברכב הנתבעת, ו"הפתיע" אותה במהלך הנסיעה. בהקשר זה אציין, כי גב' נחייאס, שהיא עדה ניטראלית, העידה כי לא ראתה את רכב הנתבעת בזמן התאונה, אלא רק את התובע, כך שאין בעדותה כדי לתמוך בטענת התובע בעניין זה.

5.עם זאת, מכלול הנסיבות מצביע לטעמי על כך שהנתבעת לא נהגה בערנות מספקת ביחס לתנאי הדרך. מדובר ברחוב צר, אשר חונים בו בשני צדדיו. מעדותה של גב' נחייאס עולה, כי התובע הספיק לראות את רכב הנתבעת ולקפוץ בחזרה לרכבו לפני שהתרחשה הפגיעה. עובדה זו מצביעה על כך שבעת פתיחת הדלת לא היה רכב הנתבעת ממש סמוך לרכב הנתבע. עוד יש לציין, כי מהתמונות שהוצגו, כמו גם מעדות התובע, עולה שהייתה זו פגיעה חזקה למדי בדלת התובע. נסיבות אלו מצביעות על מהירות גבוהה למדי של הנתבעת או על חוסר תשומת לב מספיקה לרכבים שבצד הדרך. בנסיבות אלו, הגם שעיקר האחריות לתאונה רובצת, לדעתי, על התובע, יש מקום לייחס לנתבעת אחריות מסוימת בשיעור של 20%.

6.לאור כל האמור, התביעה מתקבלת בחלקה הקטן. הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובע סך של 1,864 ש"ח בגין 20% מהנזק וירידת הערך, בתוספת סך של 850 ש"ח בגין שכר טרחת השמאי. אין צו נוסף להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה תוך 15 יום לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד.

ניתן היום, ג' ניסן תשע"ח, 19 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: