ת"ק 59143-06-15 קימברג נ' סעדה ואח'

בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 23/3/15 נפגעו רכב התובעת ורכב הנתבע.

התובעת טענה כי הנתבע אשם בתאונה וביקשה לחייבו בתשלום נזקיה ובהחזר הוצאותיה בקשר עם התאונה הנ"ל. לשיטתה, ארעה התאונה בתוך עיקול בכביש, ימינה ביחס לכיוון נסיעתה, עת רכב הנתבע הגיח במהירות ממולה, בנוסעו בתוך נתיב נסיעתה, ופגע ברכבה.

הנתבעים, הנהג ומבטחתו, טענו מנגד כי התובעת, תחת נסיעה לפי עיקול הכביש, בחרה להמשיך בנסיעה ישרה לתוך נתיב נסיעת הנתבע, ופגעה אגב כך ברכבו של הנתבע בחלקו השמאלי-אחורי, באזור הגלגל האחורי-שמאלי. לפיכך טוענים הנתבעים, יש לדחות את תביעת התובעת, האחראית להתרחשות התאונה.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ובחנתי את ראיותיהם הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את התביעה ואבהיר –

התובעת העידה וטענה כי נסעה במהירות איטית מאוד, בעוד רכב הנתבע הגיע במהירות גבוהה. עוד טענה כי בהתאמה היתה הפגיעה ברכבה קטנה ונזקיה מועטים בעוד רכב הנתבע באופן חמור למדי ואף הוכרז למיטב ידיעתה כאובדן מוחלט. לשיטתה הבחינה ברכב הנתבע שעה שהיה קרוב למדי אליה, ובלמה מיד.

התובעת העידה עוד כי את רכבה הזיזה מיד לאחר התאונה, כדי לא להפריע לתנועה - כך לשיטתה, ואילו רכב הנתבע נתקע באופן שלא ניתן היה להניעו ואף לא להזיזו – למיטב ידיעתה לפחות עד למחרת בבוקר, עת נגרר מהמקום.

התובעת התבקשה לתאר את התאונה באמצעות דגמי רכבים והדגימה את תנועת הרכבים, באופן שניתן היה ללמוד ממנו כי רכבה הוא שעבר לתוך נתיב נסיעת הנתבע בעוד רכב הנתבע נוסע כשפניו אל עבר המדרכה שמימינו. התובעת אישרה כי הצילומים של רכב הנתבע מעידים על מיקום הרכב לאחר הפגיעה, כי אכן ניתן לראות חלקי רכב מונחים על הכביש מאחורי רכבו, אך לטענתה מדובר בחלקים מרכב הנתבע, שכן לדבריה מרכבה לא נפלו חלקים כלשהם, ועוד טענה כי אין היא יודעת לומר אם מיקום החלקים מעיד על מקום נפילתם בזמן אמת או שמא מישהו הזיזם.

הנתבע נחקר אף הוא ולמעשה חזר על התיאור שבכתב ההגנה, ואשר למעשה עולה אף מתיאור התובעת במהלך הדיון.

לאחר ששמעתי את העדויות מצאתי כי אין להאמין לדברי התובעת, ולו מפאת הטענה התמוהה שהעלתה, לפיה חלקים לא נפלו מרכבה, אף שצילומי רכבה מעידים בוודאות על נפילת חלקים מקדמת הרכב.

בנוסף יש להבהיר כי מיקום הפגיעות ברכבים מעיד על כך שרכב התובעת הוא שפגע ברכב הנתבע, כאשר רכבה של התובעת נפגע בחלקו בחזיתו בצד שמאל, בעוד רכב הנתבע נפגע בצידו השמאלי-אחורי, באזור בית הגלגל האחורי והדופן השמאלית.

גם ההדגמה שביצעה התובעת ממילא מתיישבת טוב יותר עם גרסת הנתבע מאשר עם גרסתה שלה.

התובעת הדגימה באמצעות דגמי המכוניות על גבי שרטוט שהיא עצמה ערכה להמחשת מקום הארוע, ומהדגמה זו עלה כאמור כי רכב הנתבע מצוי היה בנתיב הנגדי, ופניו לכיוון המדרכה שמימינו (ככל הנראה נוכח העיקול בכביש), שעה שהיא עצמה נסעה לתוך נתיב נסיעתו. המיקום של פגיעת הרכבים על גבי צילום המקום, כפי שסומן על ידי התובעת-עצמה, מלמד כי מקום המפגש בין הרכבים היה דווקא בתוך נתיב נסיעת הנתבע ולא בנתיב נסיעתה-שלה.