ת"ק 59038-07-14 סליקטר נ' אי.קיו. טק שירותי תוכן בתשלום בע"מ

התובע הגיש תביעה זו לפיצוי כספי בסך 5,000 ₪ כנגד הנתבעת.

בכתב התביעה, ציין התובע כי לטענת הנתבעת הוא השתמש במנוי עבור אודישנים, שרכש באמצעות מערכת האינטרנט, דבר שהוא מכחיש בכל תוקף. התובע ציין כי הוא אכן נכנס לאתר של הנתבעת, אולם הוא לא השאיר באתר שום אמצעי תשלום, וברגע שהתברר לו שהדבר עולה כסף, יצא מהאתר, ולא נעשה כל שימוש בשירותי הנתבעת. לטענת התובע, הוריו קיבלו דרישות לתשלום, וטלפונים אשר הפחידו אותם. באותן שיחות נטען כי הם חייבים בחוב בסך 810 ₪ בגין מעשיו של התובע באתר. הדבר הדיר שינה מעיניהם ובעקבות זאת, שילם התובע את החוב הנדרש, למרות לא הוא ולא הוריו לא היו חייבים באותו חוב. התובע הוסיף וציין, כי על פי התקנון של הנתבעת התשלום יבוצע דרך כרטיס אשראי, הוראת קבע או חיוב הטלפון הסלולרי. בהעדר גורם לתשלום לא היה מקום לחייב את התובע או את הוריו וכמובן שלא היה מקום להמתין ארבע שנים ולצרף הפרשי הצמדה וריבית והוצאות גביה.

הנתבעת ביקשה תחילה למחוק את התביעה על הסף, בטענה כי מדובר בבקשה לסעד הצהרתי שאיננה בסמכות בית המשפט לתביעות קטנות. בית המשפט דחה את הבקשה, וקבע בהחלטה מיום 19.10.14 כי מדובר במפורש בתביעה לפיצוי כספי בגין עגמת נפש כתוצאה מהתנהלות הנתבעת, ואין כל דרישה לפסק דין הצהרתי.

הנתבעת הגישה בקשה נוספת לסילוק על הסף בהעדר יריבות, בטענה שבעלת החוב הרשומה היא אמו של התובע ולא התובע עצמו. בהחלטה מיום 26.10.14 קבע בית המשפט כי מדובר בתביעה קטנה, במסגרתה לא חלות תקנות סדר הדין האזרחי. על הנתבעת להגיש כתב הגנה לגופו של עניין, וכל טענותיה יוכרעו בדיון. במקביל, כדי להסיר כל מכשול, הציע בית המשפט לתובע לצרף גם את אמו כתובעת נוספת. התובע לא פעל לתיקון התביעה.

בכתב ההגנה ציינה הנתבעת, כי מדובר בתובענה חסרת בסיס עובדתי או משפטי, המוגשת בחוסר תום לב. הנתבעת חזרה על טענתה, כי לא היה כל הסכם ולא היתה שום דרישת חוב מן התובע ודרישת החוב היתה מאמו, הגב' סוזי סליקטר. הנתבעת טענה כי מדובר בתביעה קנטרנית ונעדרת פרטים מהותיים וכי אין כל עילה משפטית לקבלתה. הנתבעת טענה כי אין מקום לפיצוי בגין עגמת נפש, משום שלא כל אי נחת או אכזבה או אי הסכמה מביאים לעגמת נפש בת פיצוי על פי ההלכה הפסוקה. עוד נטען כי סכום התביעה איננו מפורט ולא ברור מה המקור לגובהו. מעבר לטענות המקדמיות האמורות לעיל, המסתערות על פני שמונה עמודים תמימים בכתב ההגנה, לגופו של עניין ההתייחסות היא מינורית ולאקונית, ולמעט הכחשה כללית לא מפורטת כל טענה קונקרטית.

בדיון ביום 7.1.15 חזר התובע על טענותיו. התובע הסביר כי סוזי סליקטר היא אמו, אולם הוא עצמו תבע את הנתבעת, מכיוון שהוא זה שנרשם, לפי הטענה, לאתר הנתבעת, והוא זה ששילם את החוב בסך 810 ₪ שדרשה הנתבעת מאמו שלא כדין. התובע הסביר כי הוא תבע 5,000 ₪ עקב עגמת נפש, לאחר שאמו קיבלה מכתב התראה מהנתבעת, וכאשר ביקש כי יביאו הוכחות לגובה החוב, סירבה הנתבעת ואיימה כי אם החוב לא ישולם מייד - תוגש תביעה לבית המשפט.

בחקירתו הנגדית של התובע, הוא הסביר כי הוא אישית תובע כי הוא זה ששילם את החוב, גם אם מספר הטלפון שנמסר הוא המספר טלפון של אמו. התובע אישר כי עיקר עגמת הנפש נגרמה לאימו ולא לו באופן אישי. התובע אישר בהגינותו, כי כתובת המייל הרשומה אצל הנתבעת היא כתובת המייל שלו, וכי אפשר שהיה כתוב שקיימת חובת תשלום, אולם לא נעשתה אליו כל פניה במשך למעלה משלוש שנים. התובע גם הסכים לאשר כי הסכום הנתבע הוא מופרז.

בדיון העיד גם אביו של התובע העד יצחק סליקטר. האב העיד שלאחר מכתב ההתראה נעשו ניסיונות רבים לקבל פירוט לגבי מקור החוב. ואולם, המזכירה מטעם הנתבעת צעקה באותן שיחות טלפוניות, סרבה לתת כל הסבר והזהירה כי אם החוב לא ישולם, תוגש תביעה בבית המשפט בחיפה. האב הסביר כי נחרד כיוון שמדובר עבורו בסכום גבוה למדי, כרבע ממשכורתו.

בסיכומי נציג הנתבעת, הוא הוסיף והרחיב בטענות שונות, מעבר לטענות שפורטו בכתב ההגנה. נציג הנתבעת טען, כי לא ניתן להיכנס לאתר החברה הנתבעת ללא רישום וקבלת אישור מחברת הסלולר. הנציג הסביר כי נעשה ניסיון לחייב את הטלפון הסלולרי שנמסר בעת הרישום, אולם הדבר לא צלח ולכן נוצר החוב. יצויין כי מדובר בעובדות שאיש לא העיד לגביהן ולא הוגשה כל ראיה להוכחתן. נציג הנתבעת הוסיף וטען, כי מכתב מעו"ד באשר לחוב, אינו מהווה איום, והנזק שנגרם לתובע הוא פרי בחירתו של התובע לשלם את החוב ולא להגיע לבית המשפט. עצם התשלום מהווה הסכמה על דרך ההתנהגות לגובה החוב. הנתבעת שבה וטענה להעדר יריבות, משום שמכתב ההתראה נשלח לאמו של התובע ולא לתובע עצמו. התובע עצמו טען כי עגמת הנפש נגרמה לאם ולא לתובע באופן אישי, ומדובר למעשה בהמחאת זכות שלא ניתן לתבעה במסגרת תביעות קטנות.