ת"ק 58935-09-17 פרימן נ' הוט מובייל בע"מ

המשיב הגיש כנגד המבקשת תביעה לפיצוי לפי סעיף 30א' לחוק הבזק (תקשורת ושידורים), תשמ"ב – 1982 בגין שתי שיחות טלפון שנעשו אליו ביום 3.9.17 על ידי נציגי המבקשת.

המבקשת עותרת לסלק את התביעה על הסף מאחר ושיחות טלפון אינן בגדר דבר פרסומת לפי החוק הנ"ל.

לאחר שבחנתי את כתב התביעה ואת נימוקי הבקשה החלטתי כי דין הבקשה להתקבל, אף בלא צורך בתגובת המשיב (התובע).

מכתב התביעה נעלה וברור כי התובע דורש פיצוי בגין שיחות טלפון ומבסס את תביעתו על חוק התקשורת הנ"ל (הידוע גם בכינויו העממי "חוק הספאם").

דא עקא ששיחות טלפון אינן בגדר "דבר פרסומת" כהגדרתו של מונח זה בחוק, ועל כן אין הן יכולות להוות עילה לפיצוי לפי החוק.

בפסק הדין בעניין רתק (י-ם) 31757-03-17‏ ‏ אופיר כהן נ' מכבי שירותי בריאות (פורסם בנבו 6.7.17) נקבע כי שיחה טלפונית אנושית שנעשתה על ידי גורם משווק, אינה נופלת בגדר איסור שנקבע במסגרת סעיף 30א לחוק התקשורת, הקובע איסור הפצת דבר פרסומת ללא הסכמת הנמען. נקבע כי המחוקק פירט באופן דווקני ארבע חלופות אפשריות להעברת דבר פרסום, אשר אסורות על פי החוק, אם נעשו ללא הסכמת הנמען. משמעות הדברים היא שהעברת דבר פרסומת באמצעי שאינו נופל לאחת הקטיגוריות המנויות בחוק, אינה אסורה. לו הייתה כוונת המחוקק לאסור כל שיווק דבר פרסומת באשר הוא כאשר נעשה ללא הסכמת הנמען, היה מסתפק המחוקק בניסוח כללי ולא היה עומד על פירוט דרכי העברת הפרסומת. מאחר ושיחת טלפון אינה נמנית על אחת הדרכים הקבועות בחוק, הרי אין היא יכולה להוות עילה לתביעה על פיו.

מאחר וכתב התביעה עוסק בשתי שיחות טלפון (שלפי נספחי התביעה אף לא נענו על ידי התובע !) ומאחר והוא מבוסס על עילה מכוח חוק התקשורת, הרי שלאור האמור לעיל יש להורות על סילוק התביעה על הסף בהעדר עילה.

הדיון שנקבע מבוטל.

אין צו להוצאות.