ת"ק 58917-11-14 ליפשיץ ואח' נ' בצלאל ואח'

תביעה על סך 10,000 ₪ שעניינה נזקי רטיבות בדירת התובעים, שנגרמו כתוצאה מחדירת מים לדירתם ממרפסת דירת הנתבעים.

התובעים טענו בכתב התביעה ובדיון שהתקיים היום, כי מדובר בבעיה שתחילתה עוד בשנת 2009, כי הנתבע סירב לטפל בבעיה ולתקן את נזקיהם, וכי לפיכך נאלצו לנקוט בצעדים הכוללים פניה למהנדס לצורך מתן חוות דעת, ופניה לעורך דין, שניסח עבורם מכתב דרישה לנתבע.

סכום התביעה כולל דרישה לפיצוי בגין עלות תיקון נזקי הרטיבות האמורים ובגין ההוצאות האמורות. כמו כן, מתבקש פיצוי בגין ירידת ערך נטענת של דירת התובעים כתוצאה מהרטיבות, ובגין עלות התיקון שיש לבצע, על פי חוות דעת המהנדס, במרפסת דירת הנתבעים, על מנת לפתור את הבעיה הגורמת לרטיבות (תיקון הכולל הסרת הריצוף וחלפת האיטום במרפסת). בנוסף מתבקש פיצוי בגין עוגמת נפש.

מנגד טענו הנתבעים, בכתב הגנתם ובמעמד הדיון (מטעם הנתבעים התייצב לדיון הנתבע בלבד), כי בשנת 2010 אכן הייתה נזילה ממרפסת דירתם לדירת התובעים וכי הם טיפלו בבעיה ותיקנו את הנזקים בדירת התובעים. לדברי הנתבע, לאחר שחזרה הנזילה בשנת 2013, הוא הקים סככה מעל המרפסת (לדברי התובעים מדובר היה במעין "שמשייה") ומשזו קרסה, בנה במקום – לאחר הגשת התביעה – פרגולה המהווה למעשה קירוי של המרפסת. בכך, לדברי הנתבע, הוא פתר את הבעיה, לשביעות רצונו של התובע, ולא צפויה, לדעתו, נזילה נוספת מהמרפסת בעתיד. הנתבע אישר, במעמד הדיון, כי בדירת התובעים קיימים כיום נזקי רטיבות, הממוקמים מתחת למרפסת דירתו – נזקים שנגרמו כתוצאה מנזילה מהמרפסת הנ"ל. הנתבע אישר גם, כי נזקים אלה טרם תוקנו וכי עליו לשאת בעלות תיקונם. יחד עם זאת, הנתבע כפר בכל יתר רכיבי התביעה.

לאחר שעיינתי בחומר הרלבנטי ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל, אם כי לא על מלוא סכום הנזק הנטען.

ראשית, הצדדים לא חלקו על העובדה שהנתבע הקים פרגולה במרפסתו. התובע אף אישר כי אמר לנתבע כי מדובר מבחינתו בפתרון משביע רצון לבעיה שיצרה את הרטיבות בדירת התובעים. אכן, מדובר בפתרון שונה מזה שעליו המליץ המהנדס מטעם התובעת, אך המלצה זו התייחסה למרפסת פתוחה ולא מקורה. לפיכך, וחרף תהיות מסוימות שהעלתה התובעת בדיון לעניין זה, נראה כי נושא זה – שעניינו הצורך למנוע נזקים נוספים לדירת התובעים – בא על פתרונו, וכי אין לחייב את הנתבעים בחיוב כספי כלשהו לעניין זה (חיוב שספק אם כשלעצמו היה בו כדי להועיל בפתרון בעיית הרטיבות – בעיה שדרשה ביצוע עבודות בדירת הנתבעים, בשונה מדירת התובעים).

אשר לנזקי הרטיבות הקיימים כיום בדירת התובעים, כאמור, אין חולק כי על הנתבע לשאת בעלות תיקונם. על פי חוות דעת המהנדס מטעם התובעת, עלות תיקונם של הנזקים הדומים שנגרמו לדירה בעבר הייתה 500 ₪. לפיכך, על התובע לשלם לנתבעת סכום של 500 ₪ בגין תיקון נזקים אלה (בדירת התובעים קיימים גם נזקי רטיבות נוספים שאין חולק כי אינם קשורים לנתבע ולמען הסר ספק הפיצוי שנקבע לעניין זה אינו מתייחס לנזקים אלה).

אשר להוצאות הפנייה למהנדס ולעורך דין, הואיל והתרשמתי מעדויות הצדדים כי הנתבע לא טיפל בבעיה למרות שנתבקש לעשות כן עובר לקבלת חוות דעת המהנדס ומכתב העורך דין (וגם כשחזרה הבעיה, הוא טיפל בה באופן שניתן היה להניח מראש כי לא יועיל (באמצעות "סככה")), יש לחייב את הנתבע בהוצאות אלה, בסך כולל של 1740 ₪.

כמו כן, נוכח האמור לעיל, והואיל והבעיה, שתחילתה בשנים 2009-2010, טופלה באופן יעיל – באמצעות הקמת פרגולה – רק לאחר הגשת התביעה, וכן הואיל והנזקים, למרות שאין חולק לגבי חובת הנתבע לתקנם, לא תוקנו עד להגשת התביעה – ראיתי לנכון לחייב את הנתבע בפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים בסך של 750 ₪ ובהוצאות משפט בסכום של 250 ₪.