ת"ק 58900-03-14 אורדן נ' יצחק חי ואח'

1) עניינה של התביעה הנו בעיקר, דרישת התובע לחייב את הנתבעים, שכניו, לפצות אותו סך של 5,690 ₪ בגין סולר שסיפק בטעות, כך לטענתו, למערכת ההסקה שלהם.

2) בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.

טענות הצדדים

3) התובע טוען בתביעתו, בין השאר, כי ביום 10.12.13, יומיים לפני סופת השלג שפקדה את אזור ירושלים, הזמין התובע מחברת "פז" 300 ליטר סולר, להסקת ביתו. התובע לא היה בבית בעת מילוי הסולר, ובשל בטעות שלו, כך לטענתו, הורה טלפונית למתדלק (להלן: "המתדלק") להזין את הסולר לצינור הכפוף השייך לשכניו הנתבעים, ומשכך, סופק הסולר לנתבעים. התובע טוען בתביעתו, כי ביום שבת 14.12.13, בעיצומה של הסופה, מערכת ההסקה בביתו חדלה מלתפקד. התובע מצא שמיכל הסולר שלו ריק לגמרי, וכתוצאה מכך, הבין את הטעות בהוראות שנתן למתדלק. התובע טוען כי שוחח עם הנתבעים, יידע אותם בדבר הטעות וביקש שיבדקו את כמות הסולר במיכל שברשותו וכן שישיבו לו את מחיר הסולר, או לחילופין, לאפשר לו, על חשבונו, לשאוב את כמות הסולר שסופקה בטעות. לטענת התובע, הנתבע אמר לו כי יצור עמו קשר, אולם לא עשה זאת. לאור זאת פנה התובע, שהנו עורך-דין במקצועו, אל הנתבעים ביום 20.12.13 בכתב. במקביל, הזמין שוב סולר, אשר סופק לו בו ביום. במקביל, עורך-דין ממשרדו של התובע, פנה טלפונית, מספר פעמים, לנתבעת, שהשיבה כי אינם מתכוונים להשיב את הסולר שסופק להם בטעות ולא יאפשרו לו לשאוב אותו.

התובע תובע סך 2,190 ₪ בגין כמות הסולר, 1,500 ₪ פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו ועוד סך 2,000 ₪ השבה חלקית של ההוצאות אשר נגרמו לו בניסיונותיו לקבל את המגיע לו ללא פנייה לבית המשפט.

4)הנתבעים טוענים בכתב הגנתם, בין השאר, כי תעודות המשלוח ב(1) ו-ד(1) שצירף התובע להוכחת כמות הסולר שסופקה, אינן קריאות, וכל שניתן להבין מהן הוא מספרה של תעודת המשלוח, הא ותו לא. הנתבעים טוענים בדברי הרקע, כי יחסי השכנות בין הצדדים אינם טובים. לגוף התביעה טוענים הנתבעים, כי ההבחנה בין צינורות התדלוק של הצדדים אינה לפי צורת הפיה שלהם (כפופה או ישרה), אלא לפי כיוון הבתים, כך שהצינור הימני שייך לבית מצד ימין (בית התובע) והצינור השמאלי שייך לבית מצד שמאל (בית הנתבעים), כך שלא ברור כיצד ומדוע קרתה טעות, ככל שקרתה. הנתבעים טוענים בנוסף, כי לתובע אין כל דרך לדעת בוודאות שהסולר שהוזמן אכן סופק בפועל לכתובתו, לא כל שכן, לטעון בוודאות שהסולר סופק לבית הנתבעים, לטענת הנתבעים, מדובר בהנחות וספקולציות, תוך שהוא מתאים את העובדות בפועל לטענותיו, ולא להיפך. ההיגיון והשכל הישר אומרים, שאדם שהזמין לביתו משהו כשלא היה נוכח, בודק מיד עם הגיעו הביתה שהסחורה סופקה לשביעות רצונו. הנתבעים מכחישים כי סופק סולר לביתם, גם לא בטעות של התובע.

5) לעניין התצהיר של המתדלק שצורף לכתב התביעה, טוענים הנתבעים, כי שמו של המתדלק לא מופיע על תעודת המשלוח או חשבונית המס, מה גם שאין כל הוכחה שהוא אכן היה המתדלק באירוע. עוד תוהים הנתבעים כיצד המתדלק יכול לזכור הכל לפרטי פרטים, שלושה חודשים וחצי אחורנית, וכי אולי ההסבר לזיכרון שלו טמון בסעיף 9 בתצהיר האמור, בו מוצהר על-ידי המתדלק, כי ביום 20.12.13 התובע דאג לעדכן אותו ולהזכיר לו כי ביקש ממנו לספק סולר לפיה הלא נכונה (הצינור בעל הפיה הכפופה). הנתבעים מוסיפים וטוענים בכתב הגנתם, כי לא ניתן להתייחס לתעודת המשלוח שצירף התובע לכתב תביעתו, כהוכחה לאספקה שכן אין חתימת משווק או חתימת לקוח.

הנתבעים טוענים, כי התובע גילה שמיכל הסולר נהיה ריק, זאת חמישה ימים לאחר מועד האספקה. הגילוי נעשה במהלכה של סופה, כאשר מערכות ההסקה פעלו בשיא העוצמה וללא הפסקה, וייתכן שהסולר פשוט אזל. מדובר באפשרות סבירה ביותר. הנתבעים צירפו לכתב הגנתם, אופן חישוב ניצול סולר. לטענת הנתבעים, במהלך 10 ימים עד שפנה אליהם התובע, התכסה אזור ירושלים בשלג כבד ומערכת ההסקה עבדה ללא הרף. על כן, כשפנה אליהם, לא יכלו לדעת האם הוזרם בשגגה למערכת ההסקה שלהם סולר לא להם, שכן לא ידעו את כמות הסולר ברשותם עובר לסופה. לדידם, כמות הסולר אחרי הסערה, לא הצביעה על עודף של 300 ליטר שהועברו אליהם בטעות כטענתו.

דיון והכרעה