זיסמן אלון נ' ג'ון ברייס

הנתבעת עתרה להעברת הדיון לבתי המשפט במחוז תל אביב משני נימוקים: תניית שיפוט בהסכם בין הצדדים ומענה הרשום, שניהם בתל אביב. הנתבעת טענה גם כי התובע נרשם ללימודים בסניף תל אביב והלימודים היו אמורים להתקיים שם.

הטענה לקיומה של תניית שיפוט נדחתה על הסף בהחלטתי מיום 22/11/17.

התובע הגיש תשובה וטען כי לנתבעת מספר סניפים, אחד מהם בחיפה. התובע הוסיף את קשייו האישיים, השלובים גם בעילת התביעה, ואת העובדה כי המרחק בין חיפה לתל אביב אינו משמעותי, במיוחד אם נציגי הנתבעת נמצאים ממילא בחיפה.

התובע לא התייחס לטענה העובדתית של הנתבעת, לפיה ההתקשרות בוצעה בתל אביב והלימודים היו אמורים להתקיים בתל אביב (סעיף 3 לבקשה).

אין מחלוקת כי לנתבעת סניפים במספר ערים בארץ ובחו"ל, ביניהן חיפה, והדבר מופיע על גבי ההסכם בין הצדדים, עליו מסתמכת הנתבעת, אך אין בכך כדי להקים סמכות מקומית לבית משפט זה.

תקנה 3(א1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, עליה מבסס כנראה התובע את תגובתו, אינה חלה בבית המשפט לתביעות קטנות, כעולה מניסוחה:

"(א1)על אף האמור בתקנת משנה (א), היו לעסקו של התובע מספר סניפים, והיה אחד מהם בתחום השיפוט שבו מצוי מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע, תוגש התובענה לבית משפט באותו תחום שיפוט".

תקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, הן החלות על התביעה, והן קובעות אך זאת:

"2.(א)תביעה תוגש לבית המשפט שאזור שיפוטו הוא אחד המקומות המנויים להלן, והוא על אף האמור בכל הסכם שבין בעלי הדין; ואלה הם:

(1)מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;