ת"ק 58888-02-15

בפני תביעה בסך 7,912 ₪, שעניינה נזקים שנגרמו לכלב בבעלות התובע, לטענתו בשל רשלנות בעת ביצוע תספורת לכלב במספרה שבניהול הנתבעת.

טענות התובע: התובע מסר את כלבו לנתבעת, כפי שנהג לעשות פעמים רבות בעבר, לשם תספורת, ואסף אותו מהמספרה כשעה לאחר מכן. לדבריו, היתה התנהגות הכלב שונה מהרגיל, וכשהגיעו לביתם, המצוי בקרבת מקום, ייבב הכלב מכאב. בדיקה הראתה כי הוא סובל מדימום מפצעים על בטנו. בירור במספרה העלה, כי לטענת הספרית לא נפגע הכלב במהלך התספורת, ויכול כי פצע את עצמו בגירודים לאחר מכן, בדקות בהן המתין לבעליו, או בדרכו הביתה. צוות המספרה הציע שהכלב יובא לבדיקה אצל וטרינר שמרפאתו סמוכה למספרה, אולם התובע העדיף להביא את הכלב להיבדק אצל הוטרינר הקבוע שלו. זה אבחן שהכלב סובל מפצעים שונים שנגרמו ככל הנראה עקב התספורת, ולאחר בדיקות שונות רשם לו תרופות מתאימות ושחררו להמשך טיפול לביתו. התובע – אשר מתחילה ביקש כי המספרה תחזיר את עלות התספורת ותממן את עלות הביקור אצל הוטרינר (שני אלה ביחד מסתכמים ב-345 ₪), ונתקל בסירוב – דורש עתה פיצוי עבור יום עבודה שהפסיד, ועוד פיצוי עבור הזמן שנאלץ להשקיע בטיפול בכלב הפצוע. מכאן סכום התביעה.

טענות הנתבעת: הכלב ידוע כרגיש לאלרגיות שונות, ולא נפצע במהלך התספורת. כשהגיע התובע לאסוף אותו לאחר התספורת, הפנתה הספרית את תשומת לבו לכך שהוא מתגרד מאד. כשפנה התובע בדיווח אודות הפצעים שמצא על גופו של הכלב, הציעו בעלי המספרה, כמחווה שירותית להחזיר לו את דמי התספורת, ואף הציעו כי יביא את הכלב לוטרינר המצוי בקרבת מקום למספרה (ושלדבריהם אינו הוטרינר הקבוע שלהם), על חשבונם. משסירב התובע להצעתם, ומשלאחר מכן סירב גם לאפשר להם לבדוק את הכלב בבדיקה מטעמם, סבורים הם כי אין מקום לחייבם בסכום כלשהו.

לשיטתם, הפצעים לא נגרמו במהלך התספורת, אלא רק מגירודים לאחר מכן. עוד הם טוענים, כי כשהציגו את התמונות שקיבלו מהתובע בפני וטרינרים אחרים, הביעו אלה את דעתם, כי הפצעים נראים כקשורים לאלרגיה וגירודים, וכי אף הטיפול שבוצע במרפאה הוטרינרית אליה הובא הכלב מעיד, כי כך היה גם לטעמם, שכן הטיפול בחתכים מתספורת הוא אחר לגמרי.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי גם בסיכום הביקור אצל הוטרינר, מחד, ובמכתב הוטרינר אליו פנו אנשי הנתבעת, מאידך, סבורני שדין התביעה להידחות, מחמת שהתובע לא עמד בנטל הראיה להראות כי הגורם לפצעים הוא התספורת עצמה.

התובע אישר בעדותו, כי כלבו רגיש לתופעות שונות, וניזון ממזון מיוחד כדי למנוע תופעות שונות הנובעות מהרגישות האמורה. התובע לא יכול היה להעיד, כי ראה את הפצעים מייד לאחר התספורת, אלא רק לאחר דקות ארוכות, במהלכן העיד בעצמו כי התנהגות הכלב לא היתה כתמול-שלשום. מאידך, לא נראו סימני כאב בהתנהגות הכלב אלא רק לאחר ההגעה הביתה. אין זה בלתי-סביר, כי תחושות לא נעימות ליוו את הכלב בדרכו הביתה, ואלה מצאו את ביטוין, בסופו של יום, בגירודים נמרצים, שהביאו לפצעים המדוברים. אעיר, כי לעין בלתי מקצועית אכן נראים הפצעים יותר כפצעי גירוד מאשר כחתכים.

אפילו סיכום הביקור הוטרינרי אינו מאשש את הטענה, כי הכלב נפגע במהלך התספורת. כל שכתב הוטרינר (מטעם התובע!) הוא כי יש חשד לטראומה כתוצאה מתספורת. תיאור זה מתיישב גם עם גירודים עזים כתגובה אלרגית או אחרת לתספורת עצמה.

גם מניעת האפשרות של בדיקת הכלב על ידי מי מטעם הנתבעת מחלישה את טיב הראיות עליהן ביקש התובע לבסס את תביעתו.

אין משמעות כל האמור, כי הכלב לא נפגע במהלך התספורת, אלא רק שאפשרות זו לא הוכחה כסבירה יותר מאשר האפשרות החלופית, ומאחר שנטל השכנוע רובץ לפתחו של התובע – דין התביעה להידחות.