ת"ק 58757-09-14 קוך ואח' נ' קמא פרוליום בע"מ

לפניי תביעה להשבה ולפיצוי בסך כולל של 33,800 ש"ח שעילתה הפרת הסכם להקמת אתר אינטרנט שהתחייבה הנתבעת להקים עבור התובעים.

1.לפי כתב התביעה, ביום 7.10.2013 התקשרו התובעים (אשר הפעילו באותה עת עסק בשם My-Party.net; אין מדובר בחברה בע"מ) עם הנתבעת בהסכם שבו התחייבה האחרונה לבנות עבורם "אתר פורטלי-מכירתי למסיבות בחו"ל בראייה שיווקית" (להלן בהתאמה – "ההסכם" ו"האתר"). ההסכם כלל בין היתר פירוט של תכנית עבודה להקמת האתר המתפרסת על פני עשרה שבועות; נקבע כי מחיר ההקמה הוא 26,500 ש"ח שישולם בשלבים: 30% עם ההזמנה, שיק על סך של 20% באישור אפיון, 30% באישור עיצוב, 20% בהצגת האתר על השרת הזמני. ההסכם כולל פירוט של רכיבי האתר ואפיונו, של הטכנולוגיה שבה ייכתב, תכנית עבודה שנתית לקידומו לאחר שיעלה לאוויר (עבודה שוטפת חודשית ללא התחייבות). עוד נקבע כי הנתבעת תעניק תמיכה לתקלות והדרכה על השימוש עד שלושה חודשים מיום העלאתו לשרת הזמני או מיום המסירה; כי מחיר ההצעה הסופית יכול להשתנות לאחר אישור האפיון בשיעור של עד 20%; כי לאחר אישור המפרט שינויי עיצוב כרוכים בתשלום; כי אם העבודה על הפרויקט מסתיימת בכל נקודת זמן שהיא, לפני מועד הסיום, הנתבעת תהיה זכאית לקבל תשלום עבור כל העבודה שבוצעה עד לאותה נקודה.

2.בכתב התביעה נטען כי בעוד שהתובעים קיימו את חלקם בהסכם, הנתבעת הפרה אותו בכך שלא עמדה במועדים שנקבעו בו, ומסרה להם פרויקט לקוי ולא גמור באיחור גדול. התובעים פנו אל עובדי הנתבעת שהוקצו לעבוד על הפרויקט, וכן למנכ"ל הנתבעת, מר אביב סלהוב, פניות חוזרות ונשנות בדרישה לעמוד במועדים שנקבעו בהסכם, ללא הועיל. מתוך רצון לשמר את מערכת היחסים החיובית ששררה בין הצדדים, בחרו התובעים לקיים את הוראות ההסכם חרף האיחורים וההפרות. רק ביום 1.5.2014 – כחצי שנה לאחר המועד שבו התחייבה הנתבעת לסיים את הקמת האתר – הודיע מר סלהוב לתובעים כי העבודה הסתיימה ומסר להם את האתר. אלא שגם אז האתר לא היה תקין ולא ניתן היה לעשות בו שימוש. בגרסה שהוכנה עד לאותו מועד נתגלו תקלות רבות וניכר כי הייתה בגדר "טיוטה" בלבד. בשל התנהלות זו של הנתבעת, פנו התובעים לחברה אחרת לצורך השלמת בניית האתר, ונאלצו לשלם לה סכומי כסף נוספים, הן לצורך תיקון התקלות הן לצורך השלמת בנייתו. לשם כך נשאו התובעים בתשלום נוסף בסך של 7,500 ש"ח.

3.הפרת ההסכם הסבה לתובעים לטענתם נזקים כספיים ותדמיתיים כבדים. מעבר להוצאות הכספיות שבהן נשאו כאמור, נאלצו התובעים לדחות הצעות עסקיות רבות מצד גורמים שהסתמכו על הבטחותיהם של התובעים בכל הנוגע למועד שבו יעלה לאוויר אתר האינטרנט של עסקם שהוא חלק אינטגרלי ומהותי מפעילותם העסקית. על כן עותרים התובעים לחייב את הנתבעת להשיב להם את מלוא התמורה ששילמו בעד הקמת האתר, בסך של 26,500 ש"ח; וכן לפצותם בסך של 7,500 ש"ח ששילמו בגין תיקון האתר. סכום התביעה הועמד על סך של 33,800 ש"ח – תקרת סמכותו של בית משפט זה.

4.בכתב ההגנה נטען כי הנתבעת היא חברה עתירת ניסיון בתחום פיתוח והקמה של אתרי אינטרנט. התובעים פנו אליה כשלא היו מצוידים בהגדרה מדויקת של האתר שביקשו להקים, כך שלאחר אישור העיצוב קיבלה הנתבעת אינספור דרישות לשינויים אשר עיכבו את סיום הפרויקט במידה ניכרת. הנתבעת נדרשה ואף הסכימה להשקיע בפרויקט עבודה רבה ביחס לתמורה שקיבלה, הכל כדי לרצות את דרישות התובעים (לעתים הגחמניות וחסרות ההיגיון), ומתוך תקווה לשתף פעולה בקידום האתר לאחר שיושלם. האתר הגמור נמסך לתובע 1 לאחר שנבדק, והאחרון חתם על קבלתו ללא הסתייגות (נספח לכתב ההגנה). התובעים לא פנו לנתבעת בבקשה לתקן שגיאות באתר לאחר שנמסר להם. חמישה חודשים לאחר מועד המסירה התקבל אצל הנתבעת מכתב התראה מעורך הדין של התובעים שבו נדרשה הנתבעת להשיב להם את הכסף ששולם לה. ממכתב זה למדה הנתבעת לראשונה כי התובעים החליטו להמשיך לפתח את האתר אצל ספק אחר (כנראה עבור מחיר זול יותר), אשר אינו מכיר את התוכנה של הנתבעת, ואף דרש (ובצדק) כסף עבור תוספות שנתבקשו. נטען כי התביעה מלאה בסתירות: מצד אחד טוענים התובעים לחוסר יחס ומצד אחר מצרפים תכתובות רבות המעידים על תקשורת ועבודה שוטפת מול הנתבעת; מצד אחד טוענים שקיבלו אתר לא תקין ומצד אחר מצרפים תשובות של המתכנת מטעם הנתבעת המשיב להם כי הוא תקין. נטען כי התובעים מראים בעצמם עשרות דרישות לשינויים שאינם במסגרת ההסכם, ואף שעמדה לנתבעת הזכות לדרוש תשלום נוסף עבור שינויים אלה – היא לא עשתה כן. לסיכום נטען כי התובעים קיבלו את קוד האתר, ולא פנו אל הנתבעת בבקשה לבצע תיקונים כלשהם בסמוך לאחר מכן. בנסיבות אלו יש לדחות את התביעה נגדה.

5. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחומר שהוגש, באתי למסקנה שדין התביעה להידחות. התובעים אכן הוכיחו שהנתבעת הפרה את ההסכם בכך שלא עמדה בלוחות הזמנים שנקבעו בו. אין חולק כי בהסכם נקבעה תכנית עבודה שאורכה עשרה שבועות עד להשלמת האתר, כך שהוא היה צריך להימסר לקראת סוף חודש דצמבר 2013 (בהנחה שמועד החתימה על ההסכם שצורף הוא 7.10.2013, ולא 15.9.2013 כנטען בכתב התביעה). אף אין חולק כי האתר נמסר רק ביום 1.5.2014. הנתבעת טוענת שהסיבה לעיכוב נעוצה בשינויים שדרשו התובעים. התובעים הכחישו זאת וטענו כי מקור העיכוב בנתבעת, לרבות בחילופי בעלי תפקידים אצלה.

6.התובעים הוכיחו את טענתם בנושא הסיבה לעיכוב. מהחומר שהוגש (לרבות תמלילי שיחה) עולה כי התובעים הפצירו בעובדי הנתבעת – יבגני ואביב המתכנתים, ג'קי מנהל הפרויקט, ומר סלהוב המנכ"ל – לסיים את האתר בהקדם האפשרי. כך עולה בין היתר מנספח ד1 שבו כותבים התובעים לנתבע: "כמו כן האתר צריך להיות מוכן עד 27/2/2014 כפי שסוכם בין הצדדים. כל איחור וחריגה מתאריך זה פוגע בנו כספית ומעקב את התקדמות החברה. במידה והחברה תינזק כתוצאה מאי עמידה בזמנים שלכם – נגיב בהתאם". ביום 6.3.2014 התקיימה פגישה בין מר סלהוב לבין התובעים ובעקבותיה שלח התובע 1 (ביום 23.3.2014) מייל חמר סלהוב שבו הלין כלפיו כי חרף התחייבויותיו באותה פגישה, העבודה לא הסתיימה (נספח ד2). כמו כן צורפו רשימות של משימות עם מועדים שהנתבעת הגדירה ולא עמדה בהם (נספח ד4). במייל ששלח מר סלהוב ביום 24.3.2014 נכתב: "אתם נכנסתם לעדיפות ראשונה כידוע לך. אכן הושקעו בכם עשרות שעות. נשארו מספר דברים קטנים שייכנסו לעבודה מחר וייסגרו כנראה מחר" (נספח ד10). ברם אין חולק כי התובעים לא קיבלו את האתר לפני 1.5.2014.

7.הנתבעת טענה כי העיכוב נגרם משינויים ותוספות שביקשו התובעים. התובעים הכחישו זאת וטענו כי מדובר בתיקונים לליקויים שנתגלו בגרסת האתר, או במשימות שהוגדרו מלכתחילה ולא בוצעו. לא ראיתי לקבל את טענת הנתבעת בנושא זה. הנתבעת היא שהעלתה את הטענה בדבר הסיבה לעיכוב, והיה עליה להראות שמקורה בדרישות חדשות של התובעים. הנתבעת – המעסיקה בעלי מקצוע ויש לה היכולת והידע להסביר את אופי השינויים ואת הסיבות לעיכוב – לא עשתה כן ולו בקירוב. התשתית הראייתית שהציגו הנתבעת ומר סלהוב מטעמה הייתה דלה ושטחית. בעוד שהתובעים הגישו תכתובות רבות, הקלטות עם עובדי הנתבעת (מיטל מעצבת האתר, אביב ויבגני המתכנתים, ג'קי מנהל הפרויקט, ומר סלהוב המנכ"ל), וכן תדפיסים של שגיאות שנתגלו באתר לאחר שנמסר, הנתבעת לא צירפה כל ראיה בדבר השתלשלות העניינים והסיבות שהובילו לעיכוב, ואף לא הביאה כל עד לתמיכה בטענותיהם זולת מר סלהוב שייצג אותה לפניי. הרושם המתקבל – לרבות מעיון בתמלילי השיחות עם מר סלהוב – הוא שהנתבעת אכן גררה רגליים ולא עמדה במועדים שהתחייבה להם, והדבר נעוץ בה ולא בתובעים.

8.ואולם אף בהנחה שהנתבעת הפרה את התחייבויותיה בנושא המועדים, הרי שכפוף לשמירת זכויותיהם של התובעים לתבוע פיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מכך, התובעים לא נתנו לנתבעת התראה מפורשת שלפיה אם לא תעמוד במועד מסוים, הם יבטלו את ההסכם; והם מעולם לא ביטלו אותו. תחת זאת אפשרו התובעים לנתבעת להשלים את הפרויקט ולמסור אותו, לאחר ששילמו לה את כל הכסף. האתר נמסר ביום 1.5.2014 לאחר שהושלם. התובעים טוענים שהאתר נמסר להם עם ליקויים רבים; שלא סמכו על הנתבעת שתתקן אותם לנוכח העיכובים שנגרמו עד כה; ושביקשו לקבלו רק כדי לפנות לחברה אחרת כדי שתתקן אותו. ברם משנמסר האתר והתגלו בו ליקויים מיד, היה על התובעים לתת לנתבעת פרק זמן מסוים – ולו תחום וממוקד – כדי לנסות לתקן אותם קודם שפנו לחברה אחרת והעמיסו עלויות על הפרויקט. התובעים לא עשו כן, ומשכך הם אינם זכאים להשבת מלוא הסכומים ששילמו, לאחר שהאתר הושלם ונמסר, ושהושקעו בו משאבים רבים מצד הנתבעת.