בוכניק ואח' נ' מינץ ואח'

1.תביעה ותביעה שכנגד הנובעות מהסכם שכירות של דירה ברחוב בוליביה 4, קריית יובל, ירושלים (להלן-הדירה).

2.הנתבע פרסם את הדירה להשכרה כדירה עם חצר. יצוין כי החצר איננה שייכת לנתבע אך בפועל היא סמוכה לדירת הנתבע ושכנים אחרים אינם משתמשים בה.

3.התובעים, המגדלים כלבה במשך שנים רבות, החליטו לשכור את הדירה משום שענתה על צרכיהם ומשום שהחצר נמצאה על ידם כמתאימה לצרכי הכלבה.

4.בחוזה השכירות שבין הצדדים מיום 15/9/18 (להלן-החוזה) המושכר איננו כולל את החצר. וכאן נחלקו הצדדים.

5.הנתבע טוען כי התובעים לא העלו בפניו את רצונם להשתמש בחצר לצורך הכלבה ולכן הדבר איננו נזכר בחוזה. לשיטת הנתבע, אילו היו התובעים מעלים את עניין הכלבה, הוא היה נמנע מלהשכיר להם את הדירה.

6.לעומת זאת, התובעים טוענים כי אמרו במפורש לנתבע כי הם זקוקים לחצר לצורך הכלבה.

7.התרשמתי מעדותם הכנה של התובעים לפיה יצרו קשר עם הנתבע בגלל שפרסם דירה עם חצר. התובעים העידו כי הן בדירות בהן התעניינו לפני ששכרו את דירת הנתבע והן בדירות בהן התעניינו לאחר מכן עמדו על קיומה של חצר, לצורך הכלבה.

8.התובעים הגישו לבית המשפט הודעה ששלחו לנתבע ביום 5/9/18 ובה שאלו אותו האם יוכלו לגור בדירה עם כלבה קטנה ומבוגרת. הודעה זו לא נתקבלה אצל הנתבע כיוון שמכשיר הטלפון שלו כשר ואינו מאפשר קבלת הודעות טקסט.

9.גם אם נכונה גרסת הנתבע לפיה התובעים לא חזרו והעלו בפניו את רצונם לגדל את הכלבה בדירה, סבור אני כי התובעים לא הפרו את החוזה עת נכנסו לדירה עם הכלבה.