ת"ק 5871-08-16 רייזמן נ' חברה לביטוח

בפני בקשה לדחיית התביעה על הסף בשל טענת התיישנות לפי סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") המורה כי תקופת ההתיישנות עבור תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח.

מדובר בתביעה על אירוע שהתרחש ביום 1.8.13.

התביעה הוגשה ביום 3.8.16, היינו 3 שנים ויומיים בלבד לאחר האירוע.

לאחר עיון מעמיק בתיק, בכתב התביעה, כתב ההגנה, צרופותיהם ובטענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

עסקינן בתביעה שעניינה נזקים שנגרמו לצד ג' ואשר להם נמצא התובע אחראי, אי לכך, תקופת ההתיישנות מוארכת בהתאם לסעיף 70 לחוק חוזה הביטוח.

סעיף 70 לחוק חוזה הביטוח קובע סייג להתיישנות לפיו "בביטוח אחריות, התביעה לתגמולי ביטוח אינה מתיישנת כל עוד לא התיישנה תביעת הצד השלישי נגד המבוטח". תקופת ההתיישנות הרגילה לתביעת הצד השלישי כנגד התובע/המבוטח הינה 7 שנים וזאת בהתאם לסעיף 5(1) לחוק ההתיישנות (ראה: ע"א 6945/98 "משמר"-חברה לשמירה בטחון ושירותים בע"מ נגד קסטיאל). מעבר לכך, התובע הזמין את חברת הביטוח מיד עם קרות האירוע ועם דיווחי השכן על נזקים בקירות דירתו. חברת הביטוח שלחה טכנאי מחברת שחר, בסיום הבדיקה, לא ציין הטכנאי מטעם הנתבעת על נזק כלשהו לשכן וזאת בהתאם לנספח שצורף לתביעה.

אף בבדיקה נוספת של חברת הביטוח, שנעשה כשבוע לאחר מכן, לאחר שתלונות השכן על נזק נמשכו, לא עמד טכנאי הנתבעת על נזק כלשהו שנגרם לשכן ומשכך הסתמך התובע על ממצאי חברת הביטוח באשר לנזק שנגרם לצד ג'. רק כשנה לאחר מכן, הוגשה נגד התובע תביעה בפני המפקחת על רישום המקרקעין, במסגרתה מונה מומחה מטעם בית המשפט, אשר ממצאיו היו שונים מממצאי טכנאי הנתבעת, ונמצא כי אכן נגרמו נזקים לשכן, נזקים בגינם חויב התובע לשלם. יצוין, כי על חברת הביטוח מוטלת חובת תום לב מוגברת, הן בניהול המשא ומתן לכריתת חוזה הביטוח והן בקיומו, עצם העובדה שהתובע הזמין את חברת הביטוח לבדיקת נזקים לשכן, אך זאת לא מסרה לו כי קיימים נזקים אצל השכן, למרות שברי כי נזקים כאלה היו קיימים (בהתאם לחוו"ד מומחה מטעם בית המשפט), מהווה הפרה של חובת תום הלב בקיום החוזה על ידי חברת הביטוח. בעניין זה ראה הדברים שנאמרו בע"א 11081/02, דולב חברה לביטוח בע"מ נ’ סיגלית קדוש:

"חוזה ביטוח הוא חוזה מיוחד שבו נדרשים שני הצדדים לנהוג במידה מירבית של הגינות ותום לב. חובות אלה חלות על המבטחים ועל המבוטחים, כאחד. דרישת תום הלב מצד המבוטח מתאפיינת בעיקר בדרישת הגילוי ... בצידה, קיימות חובות אמון ותום לב מוגברות על המבטח, שמקורן בעיקר בהוראות סעיפים 12 ו -39 לחוק החוזים. חובות אלה נובעות (כך במקור) ממקורות שונים, ובהם, מאפייניו המיוחדים של תחום הביטוח, מעמדם המעין ציבורי של המבטחים, פערי הכוחות בין המבטח למבוטח, והסטנדרטיזציה של חוזה הביטוח".

גם אם נניח, לצורך העניין, כי טכנאי הנתבעת צדק בקביעתו, ואכן לא היו נזקים, באותה נקודת זמן, שנגרמו לשכן, עולה כי עד ליום הבדיקה השנייה, היינו 8.8.13, לכל הפחות, טרם התגבשה עילת התביעה לשכן כנגד התובע וממילא שלא עברה עד למועד זה תקופת ההתיישנות (שכן הנתבעת טוענת להתיישנות של יומיים בודדים).

דברים אלה מתיישבים אף עם הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") הקובעות כי במצב בו נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה (במקרה שלפנינו הנזקים שנגרמו לשכן), מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלו. ובענייננו, עם קרות האירוע, דיווח התובע לחברת הביטוח, והזמין אותה, פעמיים, לבדיקת הנזקים שנגרמו לשכן, ולאחר שבבדיקת טכנאי מטעם חברת הביטוח לא צוינו נזקים אצל השכן, הסתמך השכן כאמור על ממצאי הנתבעת.

מעבר לאמור, אף סעיף 9 לחוק ההתיישנות, אשר עניינו "הודאה בקיום זכות" נופל בגדרו של מקרה זה. שכן ביום 30.7.15 נשלח אל התובע מכתב מטעם מדור חבויות של הנתבעת, שבו נכתב כי הנתבעת מסכימה לפצות את הנתבע בגין נזקי צד ג' – היינו, הנתבעת הודתה בקיום זכותו של התובע לפיצוי עקב נזקים אלה. משכך ובהתאם להוראות הסעיף, תקופת ההתיישנות תחל מיום ההודאה בקיום הזכות.

בנסיבות מצטברות אלו, אני קובע כי התביעה לא התיישנה ודוחה את הבקשה.

ניתנה היום, י"ב חשוון תשע"ז, 13 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.