ת"ק 58679-03-14 עבוד ואח' נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ ואח'

התובע מבקש לחייב את הנתבעים, או מי מהם, בנזקים שנגרמו לרכבו כתוצאה מכך שביום 6.3.14 נכנס גלגל הרכב לבור שנפער בכביש 79 במהלך ביצוע עבודות בכביש אשר בוצעו ע"י הנתבעת 2 (להלן: "התאונה").

לטענת התובע, אשר מעדותו שוכנעתי כי משקפת את התרחשות התאונה, במהלך נסיעתו בכביש מכיוון הקריות לשפרעם, חש לפתע בחבטה עזה בתחתית רכבו. כאשר עצר את הרכב הבחין כי נגרם נזק לצמיג וחלק קדמי ימני של רכבו, וכן גילה כי בצד ימין של הכביש נוצקו בורות בטון (ככל הנראה המיועדות לשוחות ניקוז), אשר לא כוסו ואף לא סומנו בסימון כלשהו על מנת להתריע נהגים באשר לקיומם. לאחר שהבחין בכך הוא עצמו העמיד תמרור אזהרה שהיה במקום על מנת שנהגים אחרים לא יכנסו עם רכבם לבורות.

כתוצאה מהתאונה נגרם נזק לרכב אשר נישום על ידי שמאי מטעמו בסך של 4,170 ₪ (לפני מע"מ), וכן נקבעה ירידת ערך של 1.5% (שווי כספי 522 ₪), כך שסך נזקי התובע, לרבות שכ"ט השמאי ושכ"ט עו"ד לעריכת התביעה, הועמדו על סך של 6,868 ₪.

התביעה בתחילה הוגשה כנגד נתבעת 1. זו טענה להעדר יריבות בינה לבין התובע, נוכח העובדה כי את העבודות בכביש ביצעה חברת מרדכי בנימין ובניו (1983) בע"מ (להלן: "הקבלן") וכי מרגע מסירת צו תחילת עבודות, שבמקרה זה נמסרו לקבלן בהתקשרות מסוג BD, דהיינו הכוללת הן את התכנון ואת הביצוע, אין לה כל אחריות כלפי התובע בהעדר שליטה או פיקוח שלה על אופן ביצוע העבודה בכביש.

לנוכח טענה זו ביקש התובע לתקן את תביעתו כך שהקבלן (שנגדו הוצאה הודעת צד ג' בלבד) יתווסף כנתבע נוסף, וכך הוריתי.

רק לאחר המצאת כתב התביעה המתוקן לקבלן ניתנה הודעה כי הקבלן נמצא בהקפאת הליכים עקב הליכי פירוק וזאת כבר מחודש 11/14 (דהיינו לפני מועד הדיון בפני(!) דבר שחבל שהנתבעת 1 לא ציינה כבר בדיון, דבר שהיה חוסך את הצורך בהליך התיקון...), ולפיכך הוריתי על עיכוב ההליכים כנגדו.

משכך נותר רק לברר באם יש מקום לחיוב הנתבעת 1 כלפי התובע, ולאחר עיון בטיעוני הנתבעת לרבות ההסכם שנערך בינה לבין הקבלן, אני מקבלת את טענתה ודוחה את התביעה כנגדה בהעדר בסיס לטענה כי זו אחראית ישירות, או באחריות שילוחית, לקיומם של הבורות בכביש.

לאור מערכת היחסים בין הנתבעת 1 לבין הקבלן והוראות ההסכם, אכן נראה כי מרגע שנמסר צו התחלת עבודה לקבלן, אין לנתבעת כל שליטה, עקיפה או ישירה, על אופן ביצוע העבודות בכביש. לאור סוג ההתקשרות גם אין מקום לראות את הנתבעת 1 כמי שאחראית, מכוח פיקוח עליון, על אופן ביצוע העבודות, ובודאי שלא על כך שבנקודת זמן ספציפית לא הוצג סימון אזהרה ביחס לבורות אליהם נכנס רכב התובע.

אמנם נכון כי הנתבעת 1 הינה "בעלים" של הכביש ומזמינת העבודות שבוצעו בו, אולם לא ניתן להטיל עליה אחריות שילוחית למעשיו של הקבלן כל עוד לא הוכח כי התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 15 לפקודת הנזיקין לעשות כן.