ת"ק 58614-07-14 קינן נ' רהיטי אלבוסתן (אשרף) ואח'

התובע רכש סלון מהנתבע 2 (להלן- הנתבע) ביום 15.8.13 בעלות של 4070 ₪. לאחר כחצי שנה הסלון החל לשקוע כך שבזמן ישיבה עליו ניתן היה לפי הטענה "להרגיש את שלד הספה". כשהודיע על כך לנתבע, נאמר לו כי יגיע לבדוק את התלונה. התובע טוען כי למרות פניות רבות, איש לא הגיע לבדוק את המוצר ועל כן הגיש תביעה זו.

התביעה הוגשה נגד שני הנתבעים כמפורט בכותרת אולם הנתבע 1 אינו אישיות משפטית, אלא העסק שייך לנתבע 2 והוא בעל הדין הנכון. הנתבע לא הגיש כתב הגנה אך התייצב לדיון. אפשרתי לו לתאר את גרסתו וקיימתי דיון לגופו של עניין מבלי ליתן משמעות למחדל זה. לגרסתו, התובע אכן פנה אליו אולם בשל החגים לא הספיק להגיע לביתו. הנתבע הסביר כי בכל מקרה בדיקת התקלה ותיקונה מחייבים שינוע הסלון ולכן ביקש מהתובע להביא את הספות לחנותו. התובע חזר בדיון על טענותיו.

בסיומו של הדיון הסכימו להצעת בית משפט לפיה הנתבע יאפשר לתובע לקבל סלון חדש עד סכום של 6000 ₪. הובע חשש על ידי התובע באשר לאופן בו ינהג הנתבע ביישום ההסכם ובהחלטה צוין שהצדדים יודיעו אם ההליך בא על פתרונו אם לאו. לאחר כחודש פנה התובע לבית המשפט בבקשה ליתן פס"ד בעניינו שכן נתקל לטענתו בקושי ליישם את הצעת הפשרה. התבקשה תגובת הנתבע אשר הכחיש הטענה. אפשרתי לצדדים שהות נוספת להגיע להבנות ומשלא התקבלה הודעה כלשהי בכוונתי ליתן פסק דין לגופו של עניין.

מהדיון שהתקיים עלה כי הנתבע אינו חולק למעשה על כך שקיים פגם במוצר. הנתבע טען בדיון כי "רצינו לבוא והיה זמן של חגים ולחץ, עבר כמה שבועות ולא היה אפשרות, לא צריך לבוא, אמרתי לו שאני מאמין למילים שלו, שיביא אלי, או נתקן או נחליף". דברים אלו יש בהם ללמדנו כי הנתבע אינו חולק על קיומו של הפגם כמו גם על אחריותו לתיקונו. הנתבע גם בחר שלא לבדוק את טענות התובע, חרף הודעות רבות, ונראה שבכך אינו יכול לסתור את הטענה לקיומו של פגם.

לאור מהות הפגם ומועד גילויו אני קובע שמדובר באי התאמה (סעיף 11 לחוק המכר, תשכ"ח-1968) שאפשרה לתובע לבטל את ההסכם. מובן שמדובר גם בהפרה יסודית של ההסכם שבין הצדדים המזכה בסעד דומה. התובע הודיע על אי ההתאמה מיד ומכאן שהוא רשאי להסתמך עליה (סעיף 13 לחוק המכר).