בן יוסף ואח' נ' אזולי ואח'

1.התובע הינו בעלים של דירה (להלן: הדירה) שהינה חלק ממבנה שכולל בתוכו דירה נוספת (להלן: הדירה הנוספת). הדירה הושכרה לנתבעת ולאחר שהנתבעת פינתה את הדירה התעוררו מחלוקות בין הצדדים לעניין השימוש בדירה ותשלומי החשבונות השונים. מכאן התביעה (להלן: התביעה העיקרית) והתביעה שכנגד שהגישה הנתבעת נגד התובע (להלן: התביעה שכנגד). אדון בכל אחת מהתביעות שבפניי בנפרד.

התביעה העיקרית

2.לגבי התביעה העיקרית, להלן הנושאים המרכזיים שעולים מתוך התביעה העיקרית ואשר אתייחס לכל אחד מהם בנפרד:

א.דמי השכירות לחודש מאי 2014: התובע טוען שהנתבעת נשארה בדירה עד סוף חודש מאי 2014, אך בפועל שילמה את דמי שכירות עד סוף חודש אפריל 2014 ולכן יש לחייבה לשלם לו סך של 2,400 ₪ עבור דמי השכירות עבור חודש מאי 2014.

הנתבעת טוענת שדמי השכירות בגין חודש מאי 2014 אכן שולמו. לטענתה, תקופת השכירות החלה בחודש ינואר 2012 והסתיימה בחודש מאי 2014, היינו סה"כ 29 חודשים. הנתבעת צרפה 29 קבלות בגין תשלום דמי השכירות. יצוין כי קיימת קבלה אחת שנושאת תאריך 25.4.12 ואשר אינה מתייחסת לחודש מסוים, בעוד ש-28 הקבלות הנותרות מתייחסות באופן מפורש לכל חודש בחודשו. מנגד, התובע טוען שתקופת השכירות החלה בחודש דצמבר 2011. דא עקא, התובע לא הציג חוזה שכירות שתחילתו בדצמבר 2011 וגם לא את חוזה השכירות לשנת 2012. לפיכך, הנני קובע שהתובע לא הוכיח שהנתבעת לא שילמה דמי שכירות בגין חודש מאי 2014 ועל כן רכיב זה של התביעה דינו להידחות.

ב.דמי שכירות לחודש יוני 2014: התובע טוען ששומה היה על הנתבעת לתת לו התראה של חודש ימים בטרם פינוי הדירה, וזאת כאשר תקופת השכירות היתה אמורה להסתיים בחודש דצמבר 2014 ובעוד שבפועל הדירה פונתה על ידי הנתבעת בסוף חודש מאי 2014. בעניין זה יש לציין שחוזה השכירות שצורף לכתב התביעה ואשר מתייחס לתקופה שמ-1.1.14 ועד 1.1.15 לא נאמר בו שחלה חובה על הנתבעת לתת התראה של חודש מראש בטרם פינוי הדירה. לפיכך, רכיב זה של התביעה העיקרית דינו להידחות.

ג.ארנונה בסך של 6,334 ₪: התובע טוען שנערך סידור פנימי בין התובעת לבין השוכרת של הדירה הנוספת ואשר לפיו על התובעת לשלם את הארנונה בגין שתי הדירות שבמבנה ובעוד שעל השוכרת של הדירה הנוספת לשלם את תשלומי החשמל בגין שתי הדירות. לטענת התובע סך חוב הארנונה שהותירה הנתבעת עומד על סך של 6,334 ₪. רכיב זה של התביעה העיקרית דינו להידחות. להלן נימוקיי:

ג.1מהראיות שהובאו בפניי עולה שהתובע הינו הבעלים של המבנה שאותו בחר לחלק לשתי דירות נפרדות ואשר הוא משכיר כל אחת מהן בנפרד לשוכרים שונים. המבנה בכללותו רשום במחלקת הארנונה של עיריית גדרה, שבתחומה מצוי המבנה, כיחידת מגורים אחת. יוצא מכך, שלא נעשתה פרצלציה כדין למבנה.

ג.2הנתבעת הוכיחה בראיות שהציגה שהיא זכאית לקבל הנחה בתשלום הארנונה עקב נכות שממנה היא סובלת. שיעור ההנחה הוא של 80 אחוז.