גילקרוב נ' טרייד אין מכירת רכב

לפני תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב יד שנייה שרכש התובע בעסקת טרייד-אין שביצע במגרש הנתבעת.

על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 19.8.17, הגיע התובע למגרש הנתבעת מלווה בחמו, במטרה להחליף את רכבו ברכב מרווח יותר, שיאפשר נסיעה נוחה למשפחתו בת 6 הנפשות. התובע פגש בנציג הנתבעת, מר אלי אלחסיד (להלן: נציג הנתבעת) והוצג לו רכב מסוים העונה על דרישותיו (להלן: הרכב). לטענת התובע, נציג הנתבעת ציין באזניו כי "הרכב במצב מצוין ללא כל תקלות, מלבד צינור אחד אשר היה שחוק, אך כמובן שהוחלף לחדש". בנוסף, כך נרשם בכתב התביעה, סיפר הנתבע לתובע כי "לפני יומיים היה אמור להיות קונה לרכב, אשר בדק את הרכב והוצג כי הוא במצב מצוין, אך ברגע האחרון בשל בעיות כספיות, התחרט הקונה". התובע הוסיף וטען כי נציג הנתבעת ציין שלרכב "ישנה אחריות למשך 3 חודשים על כל חלקי המנוע והגיר". כן חזר הוא על התחייבותו לפיה הרכב במצב מצוין ללא תקלות מכניות כלל. בהסתמך על הצהרות אלה, כך טוען התובע, הוא ביצע את עסקת ההחלפה והוסיף סך של 26,500 ₪ בגין הרכב. התובע טען כי "בחלוף מספר ימים" במהלך נסיעה בכביש החל רכבו להעלות עשן מהמנוע (בדיון צוין כי מדובר בארבעה ימים). התובע עצר את רכבו, שהעלה עשן סמיך. הוא הזמין גרר למוסך, שם נתחוור לו נגרם נזק למנוע כתוצאה ישירה מצינור שחוק. התובע טוען כי הנתבע לא קיים את התחייבויותיו לפי סעיף 11 לחוק המכר, תשכ"ח-1968; כי התובע הפר את הוראות סעיף 4 לחוק רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח-2008; וכן את הוראות סעיפים 15, 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. בין השאר, טוען התובע כי נציג הנתבעת לא גילה לו מידע מהותי בדבר הרכב, החתים אותו על תצהיר שקרי לפיו הוא בדק את הרכב, הטעה אותו ונהג כלפיו בחוסר יושר, בחוסר הגינות ובחוסר תום לב. לאור האמור, עותר התובע כי הנתבעת תשלם לו סך של 9,360 ₪ בגין המנוע שנאלץ לרכוש באופן עצמאי; סך של 5,000 ₪ בגין עבודות התיקון במוסך; וכן סך של 3,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו.

הנתבעת הכחישה בכתב הגנתה את טענות התובע. בין השאר, נטען כי עובר לרכישת הרכב, קיבל התובע את כל המידע הרישומי והמכאני של הרכב, החליט לרכוש אותו וחתם על זכרון הדברים; הנתבעת המליצה לתובע לקחת את הרכב לבדיקה במכון מורשה, אך התובע סירב לעשות כן משיקולים השמורים עמו; התובע חתם על טופס גילוי נאות במכירת רכב משומש; נציג הנתבעת לא אמר מעולם לתובע כי לרכב הייתה ו/או יש תקלה של צינור שחוק וכי הצינור הוחלף. בדיון שנערך הוסיף נציג הנתבעת וטען כי הנתבעת אינה נותנת אחריות על צינורות וכן טען הוא לאשם תורם של התובע, שעצר בצד הדרך רק לאחר "שהלך המנוע, הוא היה צריך לעצור מיד שהתחמם".

בדיון שנערך העידו התובע, חמו של התובע, מר ברוך וכן נציג הנתבעת, מר אלחסיד. לבית המשפט הוגש מכתב – שהוכתר כ"חוות דעת" – ממוסך הטובים בהר בע"מ, בו נרשם כי הרכב שונע בגרר ביום 8.9.16 וכי בבדיקה נמצא כי "1. עקב זריקת שמן מצינור יניקה קרוע של הטורבו, השמן הצטבר על צינור מערכת קירור של המנוע ובעקבות כך גרם להיחלשות הצינור וכך הצינור התפוצץ. 2. מנוע שבק לפעול עקב התחממות יתר" (המכתב סומן ת/1).

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו. זאת בשל מספר טעמים.

התביעה כולה נסמכת על טענת התובע לפיה נתן אמון עיוור בנציג הנתבעת ובדברים שנמסרו לו מפיו. טענה זו אינה מתיישבת עם התיעוד שהוצג לבית המשפט. כך, חתם התובע על "זיכרון דברים" בו נרשם כי "הקונה מצהיר כי בדק את הרכב ונמצא לשביעות רצונו, ידועים לו כל הפרטים אודות הרכב" (נספח א' לכתב ההגנה). התובע חתם גם על "טופס גילוי נאות במכירת רכב משומש" בו נרשם באופן ברור כי "רוכש הרכב יוכל לגשת לכל מוסך בו טופל ולכל חברת ביטוח בה היה מבוטח ולקבל את כל המידע הקיים בנוגע לרכב שרכש" (נספח ב' לכתב ההגנה). בתצהיר עליו חתם התובע במעמד רכישת הרכב (נספח א' לכתב התביעה) נרשם כי התובע מצהיר ומאשר את קבלת הרכב לחזקתו "לאחר שהרכב נבדק על ידי או על ידי מומחה מטעמי ונמצא תקין לשביעות רצוני...". התובע בחר שלא להעמיד את הרכב לבדיקה, על אף שהועמד כאמור על זכותו לעשות כן. בנוסף ובניגוד לטענת התובע לפיה נמסר לו שיש אחריות על המנוע ועל הגיר, הרי שבתצהיר הרכישה נרשם בכתב ידו של נציג הנתבעת ובחותמת הנתבעת כי ניתנת "אחריות לרכב על תאונת שלדה" בלבד.