גרוברגר נ' עיריית רעננה

1. לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לרכבו של התובע עקב פגיעתו בגזע עץ שנטה לנתיב המיועד לחניית כלי רכב.

2. התובע החנה את רכבו בנסיעה לאחור, במקום חניה חוקי בתחום שיפוטה של הנתבעת. במהלך הנסיעה לאחור, פגע רכבו בגזע עץ הנטוע על המדרכה ונוטה על צידו לתוך הנתיב. לטענת התובע, לא ניתן היה להבחין בגזע העץ חרף אמצעי זהירות המותקנים ברכבו כגון מראות, חיישני רוורס ומצלמה אחורית. לטענתו, הנתבעת, האחראית על תחזוקת העצים, היתה חייבת למנוע את אפשרות התרחשות התאונה, כגון על ידי יישור העץ על ידי גנן, יצירת אי לצד המדרכה כך שהחניה ליד העץ תימנע וכיו"ב.

3. הנתבעת אינה חולקת על כך שהיא האחראית לתחזוקת העץ הרלבנטי, המצוי בתחום שיפוטה. עם זאת, לטענתה מדובר בעץ הנטוע במקום שנים רבות וגדל כך באופן טבעי כפי שגדלים עצים רבים נוספים ברחבי העיר הנוטים. כן טוענת הנתבעת, כי כל נהג יכול להבחין בעץ ולהיזהר בנהיגתו והעיריה אינה עוקרת עצים בשל מחדל של נהג שנסע בחוסר זהירות ופגע בעץ.

4. בדיון לפניי העידו התובע בעצמו ומנהלת יחידת הביטוח בנתבעת.

5. לאחר ששקלתי את הדברים, מצאתי כי יש לייחס לנתבעת אחריות לנזקי התובע בגין עוולת הרשלנות.

6. מתן אפשרות לגזע עץ לנטות לתוך נתיב נסיעה או נתיב המיועד לחניית כלי רכב, הינו מפגע מובהק אשר על הרשות המקומית, האחראית הן להסדרת החניה והן לעצים הנטועים בצדי הדרך, לנקוט באמצעים סבירים כדי למנעו. תקנה 152 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 מורה כי:

"(א) לא יניח אדם על פני הדרך, ולא יגרום לכך שיניחו עליה, כל דבר העלול לסכן, להפריע או להטריד את עוברי הדרך או את כלי רכבם, או לפגוע בהם באופן אחר; ואם עשה כן, או אם דבר כאמור שבהחזקתו או שהונח בשבילו על פני הדרך נמצא על פני הדרך, יסלק אותו מיד מעל פני הדרך.

(ב) מי שהניח או שגרם שיונח על פני הדרך או שהונח בשבילו על פני הדרך דבר כאמור בתקנה משנה (א) ואין אפשרות סבירה לסלקו מיד, יסמן אותו כאמור בתקנת משנה (ד).

[...]

(ד) הממונה על תיקון דרך יגדור ויסמן באופן שהורתה רשות התימרור את מקום העבודה ואת החמרים שמשתמשים בהם לתיקון הדרך לאחר שערך אותם בערמות, הגידור והסימון כאמור יהיו בהתאם להנחיות שנתנה רשות התימרור".