ת"ק 58382-12-15 טיאר נ' ניקלמן ואח'

1. לפניי תביעת פיצויים בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע בתאונת דרכים.

2. לטענת התובע בעת נסע בחניון של ה"סינימה סיטי" בדרך ראשית לכיוון היציאה, רכב הנתבעת הגיע מנתיב צדדי, התפרץ לצומת ופגע ברכבו. זאת, בניגוד לחובת רכב הנתבעת לתת זכות קדימה לרכב הבא מימינה.

3. לטענת הנתבעות בכתב ההגנה, עת הגיעה הנתבעת 1 אל הצומת היא גלשה באיטיות לתוך הצומת והביטה שלא מגיעים רכבים, ורק לאחר שרכבה היה כולו בתוך הצומת, הגיח לפתע רכב התובע אשר נסע במהירות שאינה תואמת את תנאי הדרך בשים לב לכך שמדובר בחניון עמוס, ניכס לעצמו את זכות הקדימה ופגע בחלק האמצעי של רכב הנתבעת. לנוכח זאת, מלוא האחריות לתאונה מוטלת על כתפי התובע.

4. בדיון שהתקיים בפניי העידו התובע והנתבעת 1. יצוין כי בדיון לא התרתי את ייצוג הנתבעת 2 בידי מייצג חיצוני שביקש לייצגה, ולא הוגשה בקשה לקיום דיון במועד אחר עם נציג מתאים.

5. הצדדים הגישו תמונות צבעוניות של הנזקים שנגרמו לרכבם, ולא היתה מחלוקת על מוקדי הפגיעה בכל רכב, כמפורט לעיל. התובע ציין בעדותו, כי פניו היו לכיוון דרום, ואילו הנתבעת הגיעה ממזרח למערב, יצאה בין מכוניות, והוא התנגש בה. לטענתו, רכב הנתבעת "חתך" אותו, מבלי שהוא (התובע) הספיק לעצור. הנתבעת ציינה בעדותה, כי בצומת שאליה נכנסה היו שני נתיבים, אחד לכל כיוון נסיעה. היא עצרה לפני הצומת והביטה לצדדים. לאחר מכן נכנסה לצומת, חצתה את נתיב הנסיעה הראשון (של הרכבים המגיעים משמאלה) וכאשר כבר היתה בנתיב השני (של רכבים המגיעים מימינה) התנגש בה רכבו של התובע.

דיון והכרעה

6. בהתאם לסעיף 15 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.

7. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובנספחיהם, ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בתמונות שהגישו ושסומנו על ידי, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

8. הנתבעת נכנסה מדרך צרה יותר, בין מכוניות החונות משני צידיה, לצומת שבה עליה לחצות שני נתיבי נסיעה, אחד לכל כיוון. בנסיבות אלה, היה עליה לנקוט משנה זהירות בעת כניסתה לצומת, וודאי ובוודאי שחלה עליה חובה ליתן זכות קדימה לרכבים המגיעים מימינה. הנתבעת חסמה את נתיב הנסיעה שבו נסע רכב התובע, תוך הפרת זכות הקדימה המגיעה לו, ומכאן שעיקר האחריות לתאונה מוטלת על כתפיה. לא התרשמתי שעלה בידי הנתבעות להוכיח כי התובע נסע במהירות כזו שלא איפשרה להבחין בו באופן סביר טרם כניסת הנתבעת 1 לצומת.