דקל ואח' נ' שמואל ואח'

לפניי תביעה כספית על סך 12,511 ₪ שעניינה נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעים כתוצאה מתאונת דרכים שהתרחשה ביום 14.11.2016.

להלן בקצרה טענות הצדדים;

לטענת התובעת- עת נסעה בנהריה, ליד אזור בית החולים, בנתיב השמאלי בכביש דו נתיבי, הסתיים נתיב הנסיעה הימני והשתלב בנתיבה. במהלך ההשתלבות פגעה משאית הנתבע בחלקו הצדי של רכבה והסבה לו נזקים כדלקמן:

א.נזק ישיר בסך 10,407 ₪.

ב.שכ"ט שמאי בסך 1,170 ₪.

ג.ירידת ערך בסך 934 ₪.

לטענת הנתבע- עת נסע כחוק, במהירות אשר תואמת את תנאי הדרך, הגיע רכב התובעת בניסיון לעקוף משמאל, ומשהבחינה התובעת כי נתיב נסיעתה מסתיים, שבה לנתיבו של הנתבע ופגעה בחלקה האחורי של המשאית . כתוצאה מהתאונה לא נגרם כל נזק למשאית.

דיון והכרעה;

לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים, נספחיהם , שמעתי את עדות הנהגים והעדים ועיינתי בתמונות הנזק של הרכבים , מצאתי כי האחריות לתאונה מונחת לפתחו של הנתבע 1, תוך שיש להשית על התובעת 1 אשם תורם בקרות התאונה בשיעור של 30%. והכל מהנימוקים שלהלן;

1. עסקינן בתביעה שעניינה בתאונת דרכים, בה בפניי בית המשפט מונחות שתי גרסאות סותרות זו מול זו. מן המפורסמות כי במקרים כגון דא סומך בית המשפט את פסיקתו על יסוד התרשמותו הישירה מעדויות הצדדים- סבירותם ומהימנותם- וכל זאת לאור מוקדי הנזק ברכבים המעורבים.