סלטיקוב נ' רומנו ואח'

בפני תביעה לצורך חיובם של הנתבעים בתשלום עבור הנזקים שנגרמו לתובע בעקבות תאונת דרכים שאירעה, ביום 31.10.13.

לטענת התובע, בעת שנסע עם רכבו בדרך היורדת בעיקול לימין אל תוך חניון, הגיח רכבו של הנתבע 1 מן הנתיב הנגדי, סטה אל נתיב נסיעתו של התובע ופגע בחלקו הקדמי השמאלי. כתוצאה מכך, נגרמו לרכב התובע נזקים כמפורט בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה.

מנגד, טען הנתבע 1 כי בעודו נוהג ברכבו בדרך העולה מן החניון, הגיע רכבו של התובע בירידה, במהירות ובחוסר זהירות, סטה אל נתיב נסיעתו ופגע ברכבו.

במסגרת דיון שנערך בפני, העידו הצדדים והדגימו את אופן התרחשות התאונה, הוצגו תמונות כלי הרכב ותמונה וסרטון שצולמו בזמן האירוע ומיד לאחריו. לאחר הדיון ועפ"י הוראתי, הגישו הנתבעים את חוות דעת השמאי שבדק את רכבו של הנתבע 1 וגם זו נמצאת לנגד עיני.

דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את הראיות שבפני מצאתי לנכון לקבל את התביעה בחלקה תוך שהנתבעים ישאו באחריות בשיעור של 70%, ואילו התובע ישא באחריות בשיעור של 30%, מהטעמים שיפורטו להלן.

התובע טען, כי נסע עם רכבו בדרך היורדת לחניון במהירות נסיעה איטית, וכי לא יכול היה לראות את רכב הנתבע 1 שהתפרץ בפתאומיות אל נתיבו, הואיל ושדה הראיה שלו היה חסום.

הנתבע 1 טען, כי ביצע פניה רחבה אל תוך נתיב נסיעתו ואילו היה זה רכב התובע שסטה אל נתיבו, כן, נטען כי התובע יכול היה לראות את רכב הנתבע 1 מתקרב ולמרות זאת המשיך בנסיעה מהירה ובלתי זהירה.

מהראיות שהציגו (ובפרט סרטון המתעד את התאונה ותמונה שצולמה מיד לאחריה), ניתן לראות בבירור שרוב גופו של רכב הנתבע 1 נמצא בתוך נתיב נסיעתו של התובע וכלל לא בצמוד לימין הדרך. אלו , כמו גם מיקומי הנזקים בשני כלי הרכב, הובילו אותי למסקנה, כי הנתבע 1 לא ביצע פניה רחבה דיה, וכי למעשה "חתך" דרך נתיב הנסיעה של התובע על מנת להגיע אל נתיב הנסיעה במעלה החניון, אף שדבר לא הפריע לו ולא חסם את דרכו לביצוע פניה בנתיב נסיעתו שלו. לו אכן היה עושה כאמור, יכול היה בכך למנוע את התרחשות התאונה.